תהילים 104
| ברכי נפשי את-יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת | 1 |
Preise, meine Seele, Jahwe! Jahwe, mein Gott, du bist überaus groß; mit Majestät und Hoheit bist du angethan,
| עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה | 2 |
der sich in Licht hüllt wie in einen Mantel, den Himmel ausspannt wie ein Zelttuch,
| המקרה במים עליותיו השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח | 3 |
der seinen Söller im Wasser bälkt, dichte Wolken zu seinem Fahrzeuge macht, auf den Fittigen des Windes wandelt,
| עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט | 4 |
der Winde zu seinen Boten macht, zu seinen Dienern loderndes Feuer.
| יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד | 5 |
Er hat die Erde auf ihre Pfeiler gegründet, daß sie in alle Ewigkeit nicht wanken kann.
| תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים | 6 |
Mit der Flut wie mit einem Gewande bedecktest du sie; auf den Bergen standen Gewässer.
| מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון | 7 |
Vor deinem Schelten flohen sie, vor deinem Donnerschall zogen sie sich angstvoll zurück -
| יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם | 8 |
Berge stiegen empor, es senkten sich Thäler - an die Stätte, die du ihnen gegründet.
| גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ | 9 |
Du hast eine Grenze gesetzt, die dürfen sie nicht überschreiten, dürfen die Erde nicht wieder bedecken.
| המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון | 10 |
Der in den Thälern Quellen entsendet; zwischen den Bergen fließen sie dahin.
| ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם | 11 |
Sie tränken alle Tiere des Gefildes; die Wildesel löschen ihren Durst.
| עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול | 12 |
An ihnen wohnen die Vögel des Himmels, lassen aus den Zweigen heraus ihre Stimme erschallen.
| משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ | 13 |
Der von seinem Söller her die Berge tränkt - von der Frucht deiner Werke sättigt sich die Erde.
| מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן-הארץ | 14 |
Der Gras sprossen läßt für das Vieh und Pflanzen zum Nutzen der Menschen, indem er Brotkorn aus der Erde hervorgehen läßt
| ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן ולחם לבב-אנוש יסעד | 15 |
und Wein, der des Menschen Herz erfreut, und indem er ihr Angesicht von Öl erglänzen läßt und Brot giebt, das das Herz des Menschen stärkt.
| ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע | 16 |
Es sättigen sich die Bäume Jahwes, die Cedern des Libanon, die er gepflanzt hat,
| אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה | 17 |
woselbst die Vögel nisten; auf den Cypressen hat der Storch sein Haus.
| הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים | 18 |
Die hohen Berge sind der Steinböcke, die Felsen der Klippdachse Zuflucht.
| עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו | 19 |
Er hat den Mond zur Bestimmung von Zeiträumen geschaffen; die Sonne kennt ihren Untergang.
| תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער | 20 |
Wirkst du Finsternis, so wird es Nacht; in ihr regen sich alle Tiere des Waldes.
| הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם | 21 |
Die jungen Löwen brüllen nach Fraß, indem sie von Gott ihre Nahrung verlangen.
| תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון | 22 |
Wenn die Sonne aufgeht, ziehen sie sich zurück und lagern sich in ihrer Behausung.
| יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב | 23 |
Der Mensch geht aus an sein Werk und an seine Arbeit bis zum Abend.
| מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך | 24 |
Wie sind deiner Werke so viel, Jahwe! Du hast sie alle in Weisheit geschaffen; die Erde ist voll von deinen Geschöpfen.
| זה הים גדול-- ורחב ידים שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות | 25 |
Da ist das Meer, groß und weit nach beiden Seiten, darin ein Gewimmel ohne Zahl, kleine und große Tiere.
| שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו | 26 |
Daselbst gehen Schiffe, der Leviathan, den du geschaffen hast, darin zu spielen.
| כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו | 27 |
Sie alle warten auf dich, daß du ihnen zu seiner Zeit ihre Speise gebest.
| תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב | 28 |
Du giebst ihnen, sie lesen auf; du thust deine Hand auf, sie sättigen sich mit Gutem.
| תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון | 29 |
Du verbirgst dein Antlitz, sie werden bestürzt; du ziehst ihren Odem ein, sie verhauchen und werden wieder zu Erde.
| תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה | 30 |
Du entsendest deinen Odem, sie werden geschaffen, und du erneust das Angesicht der Erde.
| יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו | 31 |
Die Herrlichkeit Jahwes währt ewig, Jahwe freut sich seiner Werke!
| המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו | 32 |
der die Erde anblickt, daß sie erzittert, die Berge anrührt, daß sie rauchen.
| אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי | 33 |
Ich will Jahwe singen mein Leben lang, meinem Gotte lobsingen, so lange ich bin.
| יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה | 34 |
Möge ihm mein Dichten wohlgefallen; ich freue mich Jahwes!
| יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי את-יהוה הללו-יה | 35 |
Möchten die Sünder von der Erde verschwinden, und die Gottlosen nicht mehr sein. Preise, meine Seele, Jahwe! Rühmet Jah!
