תהילים 104

1 ברכי נפשי את-יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת

Bless the LORD O my soul, O LORD my God, thou art very great; thou art clothed with honour and majesty.

2 עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה

Who coverest thyself with light as with a garment; who stretchest out the heavens like a curtain:

3 המקרה במים עליותיו השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח

Who layeth the beams of his chambers in the waters; who maketh the clouds his chariot; who walketh upon the wings of the wind:

4 עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט

Who maketh winds his messengers; his ministers a flaming fire:

5 יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד

Who laid the foundations of the earth, that it should not be moved for ever.

6 תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים

Thou coveredst it with the deep as with a vesture; the waters stood above the mountains.

7 מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון

At thy rebuke they fled; at the voice of thy thunder they hasted away;

8 יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם

They went up by the mountains, they went down by the valleys, unto the place which thou hadst founded for them.

9 גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ

Thou hast set a bound that they may not pass over; that they turn not again to cover the earth.

10 המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון

He sendeth forth springs into the valleys; they run among the mountains:

11 ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם

They give drink to every beast of the field; the wild asses quench their thirst.

12 עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול

By them the fowl of the heaven have their habitation, they sing among the branches.

13 משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ

He watereth the mountains from his chambers: the earth is satisfied with the fruit of thy works.

14 מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן-הארץ

He causeth the grass to grow for the cattle, and herb for the service of man; that he may bring forth food out of the earth:

15 ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן ולחם לבב-אנוש יסעד

And wine that maketh glad the heart of man, [and] oil to make his face to shine, and bread that strengtheneth man’s heart.

16 ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע

The trees of the LORD are satisfied; the cedars of Lebanon, which he hath planted;

17 אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה

Where the birds make their nests: as for the stork, the fir trees are her house.

18 הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים

The high mountains are for the wild goats; the rocks are a refuge for the conies.

19 עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו

He appointed the moon for seasons: the sun knoweth his going down.

20 תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער

Thou makest darkness, and it is night; Wherein all the beasts of the forest do creep forth.

21 הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם

The young lions roar after their prey, and seek their meat from God.

22 תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון

The sun ariseth, they get them away, and lay them down in their dens.

23 יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב

Man goeth forth unto his work and to his labour until the evening.

24 מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך

O LORD, how manifold are thy works! in wisdom hast thou made them all: the earth is full of thy riches.

25 זה הים גדול-- ורחב ידים שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות

Yonder is the sea, great and wide, wherein are things creeping innumerable, both small and great beasts.

26 שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו

There go the ships; there is leviathan, whom thou hast formed to take his pastime therein.

27 כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו

These wait all upon thee, that thou mayest give them their meat in due season.

28 תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב

That thou givest unto them they gather; thou openest thine hand, they are satisfied with good.

29 תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון

Thou hidest thy face, they are troubled; thou takest away their breath they die, and return to their dust.

30 תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה

Thou sendest forth thy spirit, they are created; and thou renewest the face of the ground.

31 יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו

Let the glory of the LORD endure for ever; let the LORD rejoice in his works:

32 המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו

Who looketh on the earth, and it trembleth; he toucheth the mountains, and they smoke.

33 אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי

I will sing unto the LORD as long as I live: I will sing praise to my God while I have any being.

34 יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה

Let my meditation be sweet unto him: I will rejoice in the LORD.

35 יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי את-יהוה הללו-יה

Let sinners be consumed out of the earth, and let the wicked be no more. Bless the LORD, O my soul. Praise ye the LORD.