< תהילים 104 >
ברכי נפשי את-יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת | 1 |
Bless the LORD, O my soul! O LORD, my God! thou art very great! Thou art clothed with glory and majesty!
עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה | 2 |
He covereth himself with light as with a garment; He spreadeth out the heavens like a curtain;
המקרה במים עליותיו השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח | 3 |
He layeth the beams of his chambers in the waters; He maketh the clouds his chariot; He rideth upon the wings of the wind.
עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט | 4 |
He maketh the winds his messengers, The flaming lightnings his ministers.
יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד | 5 |
He established the earth on its foundations; It shall not be removed for ever.
תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים | 6 |
Thou didst cover it with the deep as with a garment; The waters stood above the mountains!
מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון | 7 |
At thy rebuke they fled; At the voice of thy thunder they hasted away.
יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם | 8 |
The mountains rose, the valleys sank, In the place which thou didst appoint for them.
גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ | 9 |
Thou hast established a bound which the waters may not pass, That they may not return, and cover the earth.
המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון | 10 |
He sendeth forth the springs in brooks; They run among the mountains;
ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם | 11 |
They give drink to all the beasts of the forest; In them the wild asses quench their thirst.
עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול | 12 |
About them the birds of heaven have their habitation; They sing among the branches.
משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ | 13 |
He watereth the hills from his chambers; The earth is satisfied with the fruit of thy works!
מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן-הארץ | 14 |
He causeth grass to spring up for cattle, And herbage for the service of man, To bring forth food out of the earth,
ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן ולחם לבב-אנוש יסעד | 15 |
And wine that gladdeneth the heart of man, Making his face to shine more than oil, And bread that strengtheneth man's heart.
ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע | 16 |
The trees of the LORD are full of sap, The cedars of Lebanon, which he hath planted;
אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה | 17 |
There the birds build their nests; In the cypresses the stork hath her abode.
הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים | 18 |
The high hills are a refuge for the wild goats, And the rocks for the conies.
עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו | 19 |
He appointed the moon to mark seasons; The sun knoweth when to go down.
תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער | 20 |
Thou makest darkness, and it is night, When all the beasts of the forest go forth!
הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם | 21 |
The young lions roar for prey, And seek their food from God.
תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון | 22 |
When the sun ariseth, they withdraw themselves, And lie down in their dens.
יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב | 23 |
Man goeth forth to his work, And to his labor, until the evening.
מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך | 24 |
O LORD! how manifold are thy works! In wisdom hast thou made them all! The earth is full of thy riches!
זה הים גדול-- ורחב ידים שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות | 25 |
Lo! this great and wide sea! In it are moving creatures without number, Animals small and great.
שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו | 26 |
There go the ships; There is the leviathan, which thou hast made to play therein.
כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו | 27 |
All these wait on thee To give them their food in due season.
תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב | 28 |
Thou givest it to them, they gather it; Thou openest thine hand, they are satisfied with good.
תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון | 29 |
Thou hidest thy face, they are confounded; Thou takest away their breath, they die, And return to the dust.
תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה | 30 |
Thou sendest forth thy spirit, they are created, And thou renewest the face of the earth.
יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו | 31 |
The glory of the LORD shall endure for ever; The LORD shall rejoice in his works;
המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו | 32 |
He looketh on the earth, and it trembleth; He toucheth the hills, and they smoke.
אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי | 33 |
I will sing to the LORD as long as I live, I will sing praise to my God while I have my being.
יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה | 34 |
May my meditation be acceptable to him! I will rejoice in the LORD.
יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי את-יהוה הללו-יה | 35 |
May sinners perish from the earth, And the wicked be no more! Bless the LORD, O my soul! Praise ye the LORD!