תהילים 104
| ברכי נפשי את-יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת | 1 |
Bless, O my soul, the Lord. O Lord my God, thou art very great; with glory and majesty art thou clothed.
| עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה | 2 |
[Thou art he] who wrappeth himself in light as with a garment; who stretcheth out the heavens like a curtain;
| המקרה במים עליותיו השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח | 3 |
Who frameth of the waters the beams of his upper-chambers; who maketh the clouds his chariot; who walketh along upon the wings of the wind:
| עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט | 4 |
Who maketh the winds his messengers; the flaming fire his ministers;
| יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד | 5 |
Who hath founded the earth upon her bases, that she should not be moved to all eternity.
| תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים | 6 |
Thou hadst covered the deep as with a garment: above the mountains stood the waters.
| מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון | 7 |
At thy rebuke they fled, at the voice of thy thunder they hastened away.
| יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם | 8 |
They ascended mountains; they went down valleys, unto the place which thou hadst founded for them.
| גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ | 9 |
Bounds hast thou set which they cannot pass over, that they return not again to cover the earth.
| המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון | 10 |
[Thou art he] who sendeth springs into the valleys, between mountains they run along.
| ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם | 11 |
They give drink to all the beasts of the field: the wild asses quench [thereon] their thirst.
| עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול | 12 |
By them have the fowls of the heaven ever their habitation, from between the branches they send forth their voice.
| משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ | 13 |
Who watereth the mountains from his upper-chambers: from the fruit of thy works is the earth satisfied.
| מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן-הארץ | 14 |
[Thou art he] who causeth grass to grow for the cattle, and herbs by the service of man, that he may bring forth bread out of the earth;
| ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן ולחם לבב-אנוש יסעד | 15 |
And wine that maketh joyful the heart of man, [and] oil to brighten his face, and bread which strengtheneth the heart of man.
| ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע | 16 |
Full of sap are the trees of the Lord, the cedars of Lebanon which he hath planted;
| אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה | 17 |
Where the birds make their nests: the stork—fir-trees are her house.
| הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים | 18 |
The high mountains are for the wild goats: the rocks are a shelter for the conies.
| עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו | 19 |
He hath made the moon for seasons: the sun knoweth his going down.
| תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער | 20 |
Thou causest darkness, and it becometh night, wherein creep forth all the beasts of the forest.
| הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם | 21 |
The young lions roar after their prey, and ask from God their food.
| תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון | 22 |
The sun ariseth, they withdraw [to their lairs], and lie down in their dens.
| יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב | 23 |
Man goeth [then] forth unto his work, and to his labor until the evening.
| מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך | 24 |
How manifold are thy works, O Lord! in wisdom hast thou made them all: the earth is full of thy riches.
| זה הים גדול-- ורחב ידים שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות | 25 |
Here is this great and wide-extended sea; therein are moving things without number, living creatures both small and great.
| שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו | 26 |
There the ships make their way: [there also] is the leviathan, whom thou hast made to sport therein.
| כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו | 27 |
All of these wait upon thee, to give them their food in its due season.
| תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב | 28 |
What thou givest them they gather: thou openest thy hand, they are satisfied with good.
| תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון | 29 |
Thou hidest thy face, they suddenly vanish: thou takest away their spirit, they perish, and to their dust they return.
| תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה | 30 |
Thou sendest forth thy spirit, they are created; and thou renewest the face of the earth.
| יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו | 31 |
The glory of the Lord will endure for ever; the Lord will rejoice in his works:
| המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו | 32 |
He who looketh down on the earth, and she trembleth; who toucheth the mountains, and they smoke.
| אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי | 33 |
I will sing unto the Lord while I live: I will sing praises to my God while I exist.
| יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה | 34 |
May my speech be agreeable to him: I will indeed rejoice in the Lord.
| יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי את-יהוה הללו-יה | 35 |
May the sinners cease from off the earth, and the wicked be no more. Bless, O my soul, the Lord. Hallelujah.
