תהילים 102
| תפלה לעני כי-יעטף-- ולפני יהוה ישפך שיחו ב יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא | 1 |
Das Gebet eines Elenden, wenn er verzagt ist / und seine Klage vor Jahwe ergießt.
| אל-תסתר פניך ממני-- ביום צר-לי הטה-אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני | 2 |
Jahwe, höre doch mein Gebet, / Laß meinen Notschrei zu dir dringen!
| כי-כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו | 3 |
Verbirg dein Antlitz nicht vor mir, / Wenn ich in Bedrängnis bin! / O neige dein Ohr zu mir, / Wenn ich zu dir rufe. / Erhöre mich eilend!
| הוכה-כעשב ויבש לבי כי-שכחתי מאכל לחמי | 4 |
Denn meine Tage sind wie ein Rauch vergangen, / Mein Gebein ist durchglüht wie ein Herd.
| מקול אנחתי-- דבקה עצמי לבשרי | 5 |
Mein Herz ist wie Gras, vom Glutwind getroffen: es ist verdorrt; / Denn ich habe sogar vergessen, mein Brot zu genießen.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות | 6 |
Vor lautem Jammern / Klebt mein Gebein mir am Fleisch.
| שקדתי ואהיה-- כצפור בודד על-גג | 7 |
Ich gleiche dem Pelikan in der Wüste, / Ich bin wie ein Käuzlein in Trümmerstätten.
| כל-היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו | 8 |
Nachts bin ich schlaflos wie ein Vogel, / Der einsam sitzt auf dem Dach.
| כי-אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי | 9 |
Allzeit schmähen mich meine Feinde; / Die wider mich rasen, schwören bei mir.
| מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני ותשליכני | 10 |
Denn Asche hab ich als Brot gegessen / Und mein Getränk mit Tränen gemischt.
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש | 11 |
Dein Grimm und Zorn hat das bewirkt: / Du hast mich vom Boden gehoben, dann niedergeschleudert.
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר | 12 |
Meine Tage sind wie ein langer Schatten, / Und ich selbst verdorre wie Gras.
| אתה תקום תרחם ציון כי-עת לחננה כי-בא מועד | 13 |
Du aber, Jahwe, wirst ewig thronen, / Dein Gedächtnis währt in allen Geschlechtern.
| כי-רצו עבדיך את-אבניה ואת-עפרה יחננו | 14 |
Du wirst dich erheben, dich Zions erbarmen. / Denn Zeit ist's, ihm Gnade zu schenken: die Stunde ist da.
| וייראו גוים את-שם יהוה וכל-מלכי הארץ את-כבודך | 15 |
Denn deine Knechte lieben seine Steine, / Und sein Schutt erfüllt sie mit Jammer.
| כי-בנה יהוה ציון-- נראה בכבודו | 16 |
Dann werden die Heiden Jahwes Namen fürchten / Und alle Könige der Erde deine Herrlichkeit,
| פנה אל-תפלת הערער ולא-בזה את-תפלתם | 17 |
Wenn Jahwe Zion hat neugebaut, / In seinem Glanze erschienen ist.
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל-יה | 18 |
Er hat ja der Heimatlosen Gebet erhört / Und nicht verachtet ihr Flehen.
| כי-השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל-ארץ הביט | 19 |
Dies soll verzeichnet werden für spätre Geschlechter. / Ein Volk, das erst noch ins Dasein tritt, / Soll Jah lobpreisen.
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה | 20 |
Denn er hat herabgeschaut von seiner heiligen Höhe, / Jahwe hat vom Himmel zur Erde geblickt,
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם | 21 |
Um der Gefangnen Seufzen zu hören, / Die dem Tode Verfallnen freizumachen,
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את-יהוה | 22 |
Damit man in Zion von Jahwes Namen erzähle, / Von seinem Ruhm in Jerusalem,
| ענה בדרך כחו (כחי) קצר ימי | 23 |
Wenn die Völker alle zusammenkommen / Und die Königreiche, um Jahwe zu dienen.
| אמר--אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך | 24 |
Auf dem Wege hat er meine Kraft gebrochen, / Er hat meine Tage verkürzt.
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים | 25 |
Nun ruf ich: "Mein Gott, raffe mich nicht weg / In der Hälfte meiner Tage!" / Deine Jahre währen ja / Bis in die fernsten Geschlechter.
| המה יאבדו-- ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו | 26 |
Vorzeiten hast du die Erde gegründet, / Und die Himmel sind deiner Hände Werk.
| ואתה-הוא ושנותיך לא יתמו | 27 |
Sie werden vergehn, du aber bleibst. / Sie alle veralten wie ein Kleid. / Du wirst sie wechseln wie ein Gewand, / Und sie werden verschwinden.
| בני-עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון | 28 |
Du aber bleibst immer derselbe, / Und deine Jahre werden nicht enden. Deiner Knechte Kinder werden in Ruhe wohnen, / Und ihre Nachkommen werden vor dir bestehn.
