תהילים 102
| תפלה לעני כי-יעטף-- ולפני יהוה ישפך שיחו ב יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא | 1 |
Prière d’un malheureux, lorsqu’il est abattu et qu’il répand sa plainte devant l’Éternel. Éternel, écoute ma prière, Et que mon cri parvienne jusqu’à toi!
| אל-תסתר פניך ממני-- ביום צר-לי הטה-אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני | 2 |
Ne me cache pas ta face au jour de ma détresse! Incline vers moi ton oreille quand je crie! Hâte-toi de m’exaucer!
| כי-כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו | 3 |
Car mes jours s’évanouissent en fumée, Et mes os sont enflammés comme un tison.
| הוכה-כעשב ויבש לבי כי-שכחתי מאכל לחמי | 4 |
Mon cœur est frappé et se dessèche comme l’herbe; J’oublie même de manger mon pain.
| מקול אנחתי-- דבקה עצמי לבשרי | 5 |
Mes gémissements sont tels Que mes os s’attachent à ma chair.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות | 6 |
Je ressemble au pélican du désert, Je suis comme le chat-huant des ruines;
| שקדתי ואהיה-- כצפור בודד על-גג | 7 |
Je n’ai plus de sommeil, et je suis Comme l’oiseau solitaire sur un toit.
| כל-היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו | 8 |
Chaque jour mes ennemis m’outragent, Et c’est par moi que jurent mes adversaires en fureur.
| כי-אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי | 9 |
Je mange la poussière au lieu de pain, Et je mêle des larmes à ma boisson,
| מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני ותשליכני | 10 |
A cause de ta colère et de ta fureur; Car tu m’as soulevé et jeté au loin.
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש | 11 |
Mes jours sont comme l’ombre à son déclin, Et je me dessèche comme l’herbe.
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר | 12 |
Mais toi, Éternel! Tu règnes à perpétuité, Et ta mémoire dure de génération en génération.
| אתה תקום תרחם ציון כי-עת לחננה כי-בא מועד | 13 |
Tu te lèveras, tu auras pitié de Sion; Car le temps d’avoir pitié d’elle, Le temps fixé est à son terme;
| כי-רצו עבדיך את-אבניה ואת-עפרה יחננו | 14 |
Car tes serviteurs en aiment les pierres, Ils en chérissent la poussière.
| וייראו גוים את-שם יהוה וכל-מלכי הארץ את-כבודך | 15 |
Alors les nations craindront le nom de l’Éternel, Et tous les rois de la terre ta gloire.
| כי-בנה יהוה ציון-- נראה בכבודו | 16 |
Oui, l’Éternel rebâtira Sion, Il se montrera dans sa gloire.
| פנה אל-תפלת הערער ולא-בזה את-תפלתם | 17 |
Il est attentif à la prière du misérable, Il ne dédaigne pas sa prière.
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל-יה | 18 |
Que cela soit écrit pour la génération future, Et que le peuple qui sera créé célèbre l’Éternel!
| כי-השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל-ארץ הביט | 19 |
Car il regarde du lieu élevé de sa sainteté; Du haut des cieux l’Éternel regarde sur la terre,
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה | 20 |
Pour écouter les gémissements des captifs, Pour délivrer ceux qui vont périr,
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם | 21 |
Afin qu’ils publient dans Sion le nom de l’Éternel, Et ses louanges dans Jérusalem,
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את-יהוה | 22 |
Quand tous les peuples s’assembleront, Et tous les royaumes, pour servir l’Éternel.
| ענה בדרך כחו (כחי) קצר ימי | 23 |
Il a brisé ma force dans la route, Il a abrégé mes jours.
| אמר--אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך | 24 |
Je dis: Mon Dieu, ne m’enlève pas au milieu de mes jours, Toi, dont les années durent éternellement!
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים | 25 |
Tu as anciennement fondé la terre, Et les cieux sont l’ouvrage de tes mains.
| המה יאבדו-- ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו | 26 |
Ils périront, mais tu subsisteras; Ils s’useront tous comme un vêtement; Tu les changeras comme un habit, et ils seront changés.
| ואתה-הוא ושנותיך לא יתמו | 27 |
Mais toi, tu restes le même, Et tes années ne finiront point.
| בני-עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון | 28 |
Les fils de tes serviteurs habiteront leur pays, Et leur postérité s’affermira devant toi.
