תהילים 102
| תפלה לעני כי-יעטף-- ולפני יהוה ישפך שיחו ב יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא | 1 |
A Prayer of the afflicted when he is feeble, and before Jehovah poureth out his plaint. O Jehovah, hear my prayer, yea, my cry to Thee cometh.
| אל-תסתר פניך ממני-- ביום צר-לי הטה-אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני | 2 |
Hide not Thou Thy face from me, In a day of mine adversity, Incline unto me Thine ear, In the day I call, haste, answer me.
| כי-כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו | 3 |
For consumed in smoke have been my days, And my bones as a fire-brand have burned.
| הוכה-כעשב ויבש לבי כי-שכחתי מאכל לחמי | 4 |
Smitten as the herb, and withered, is my heart, For I have forgotten to eat my bread.
| מקול אנחתי-- דבקה עצמי לבשרי | 5 |
From the voice of my sighing Hath my bone cleaved to my flesh.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות | 6 |
I have been like to a pelican of the wilderness, I have been as an owl of the dry places.
| שקדתי ואהיה-- כצפור בודד על-גג | 7 |
I have watched, and I am As a bird alone on the roof.
| כל-היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו | 8 |
All the day mine enemies reproached me, Those mad at me have sworn against me.
| כי-אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי | 9 |
Because ashes as bread I have eaten, And my drink with weeping have mingled,
| מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני ותשליכני | 10 |
From Thine indignation and Thy wrath, For Thou hast lifted me up, And dost cast me down.
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש | 11 |
My days as a shadow [are] stretched out, And I — as the herb I am withered.
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר | 12 |
And Thou, O Jehovah, to the age abidest, And Thy memorial to all generations.
| אתה תקום תרחם ציון כי-עת לחננה כי-בא מועד | 13 |
Thou — Thou risest — Thou pitiest Zion, For the time to favour her, For the appointed time hath come.
| כי-רצו עבדיך את-אבניה ואת-עפרה יחננו | 14 |
For Thy servants have been pleased with her stones, And her dust they favour.
| וייראו גוים את-שם יהוה וכל-מלכי הארץ את-כבודך | 15 |
And nations fear the name of Jehovah, And all kings of the earth Thine honour,
| כי-בנה יהוה ציון-- נראה בכבודו | 16 |
For Jehovah hath builded Zion, He hath been seen in His honour,
| פנה אל-תפלת הערער ולא-בזה את-תפלתם | 17 |
He turned unto the prayer of the destitute, And He hath not despised their prayer.
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל-יה | 18 |
This is written for a later generation, And the people created do praise Jah.
| כי-השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל-ארץ הביט | 19 |
For He hath looked From the high place of His sanctuary. Jehovah from heaven unto earth looked attentively,
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה | 20 |
To hear the groan of the prisoner, To loose sons of death,
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם | 21 |
To declare in Zion the name of Jehovah, And His praise in Jerusalem,
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את-יהוה | 22 |
In the peoples being gathered together, And the kingdoms — to serve Jehovah.
| ענה בדרך כחו (כחי) קצר ימי | 23 |
He hath humbled in the way my power, He hath shortened my days.
| אמר--אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך | 24 |
I say, 'My God, take me not up in the midst of my days,' Through all generations [are] Thine years.
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים | 25 |
Beforetime the earth Thou didst found, And the work of Thy hands [are] the heavens.
| המה יאבדו-- ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו | 26 |
They — They perish, and Thou remainest, And all of them as a garment become old, As clothing Thou changest them, And they are changed.
| ואתה-הוא ושנותיך לא יתמו | 27 |
And Thou [art] the same, and Thine years are not finished.
| בני-עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון | 28 |
The sons of Thy servants do continue, And their seed before Thee is established!
