תהילים 102
| תפלה לעני כי-יעטף-- ולפני יהוה ישפך שיחו ב יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא | 1 |
The prayer of the poor man, when he was anxious, and poured out his supplication before the Lord. Hear, O Lord, my prayer: and let my cry come to thee.
| אל-תסתר פניך ממני-- ביום צר-לי הטה-אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני | 2 |
Turn not away thy face from me: in the day when I am in trouble, incline thy ear to me. In what day soever I shall call upon thee, hear me speedily.
| כי-כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו | 3 |
For my days are vanished like smoke: and my bones are grown dry like fuel for the fire.
| הוכה-כעשב ויבש לבי כי-שכחתי מאכל לחמי | 4 |
I am smitten as grass, and my heart is withered: because I forgot to eat my bread.
| מקול אנחתי-- דבקה עצמי לבשרי | 5 |
Through the voice of my groaning, my bone hath cleaved to my flesh.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות | 6 |
I am become like to a pelican of the wilderness: I am like a night raven in the house.
| שקדתי ואהיה-- כצפור בודד על-גג | 7 |
I have watched, and am become as a sparrow all alone on the housetop.
| כל-היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו | 8 |
All the day long my enemies reproached me: and they that praised me did swear against me.
| כי-אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי | 9 |
For I did eat ashes like bread, and mingled my drink with weeping.
| מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני ותשליכני | 10 |
Because of thy anger and indignation: for having lifted me up thou hast thrown me down.
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש | 11 |
My days have declined like a shadow, and I am withered like grass.
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר | 12 |
But thou, O Lord, endurest for ever: and thy memorial to all generations.
| אתה תקום תרחם ציון כי-עת לחננה כי-בא מועד | 13 |
Thou shalt arise and have mercy on Sion: for it is time to have mercy on it, for the time is come.
| כי-רצו עבדיך את-אבניה ואת-עפרה יחננו | 14 |
For the stones thereof have pleased thy servants: and they shall have pity on the earth thereof.
| וייראו גוים את-שם יהוה וכל-מלכי הארץ את-כבודך | 15 |
And the Gentiles shall fear thy name, O Lord, and all the kings of the earth thy glory.
| כי-בנה יהוה ציון-- נראה בכבודו | 16 |
For the Lord hath built up Sion: and he shall be seen in his glory.
| פנה אל-תפלת הערער ולא-בזה את-תפלתם | 17 |
He hath had regard to the prayer of the humble: and he hath not despised their petition.
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל-יה | 18 |
Let these things be written unto another generation: and the people that shall be created shall praise the Lord:
| כי-השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל-ארץ הביט | 19 |
Because he hath looked forth from his high sanctuary: from heaven the Lord hath looked upon the earth.
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה | 20 |
That he might hear the groans of them that are in fetters: that he might release the children of the slain:
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם | 21 |
That they may declare the name of the Lord in Sion: and his praise in Jerusalem;
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את-יהוה | 22 |
When the people assemble together, and kings, to serve the Lord.
| ענה בדרך כחו (כחי) קצר ימי | 23 |
He answered him in the way of his strength: Declare unto me the fewness of my days.
| אמר--אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך | 24 |
Call me not away in the midst of my days: thy years are unto generation and generation.
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים | 25 |
In the beginning, O Lord, thou foundedst the earth: and the heavens are the works of thy hands.
| המה יאבדו-- ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו | 26 |
They shall perish but thou remainest: and all of them shall grow old like a garment: And as a vesture thou shalt change them, and they shall be changed.
| ואתה-הוא ושנותיך לא יתמו | 27 |
But thou art always the selfsame, and thy years shall not fail.
| בני-עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון | 28 |
The children of thy servants shall continue: and their seed shall be directed for ever.
