< תהילים 102 >
תפלה לעני כי-יעטף-- ולפני יהוה ישפך שיחו ב יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא | 1 |
A Prayer for the Poor; when he is deeply afflicted, and pours out his supplication before the Lord. Hear my prayer, O Lord, and let my cry come to thee.
אל-תסתר פניך ממני-- ביום צר-לי הטה-אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני | 2 |
Turn not away thy face from me: in the day [when] I am afflicted, incline thine ear to me: in the day [when] I shall call upon thee, speedily hear me.
כי-כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו | 3 |
For my days have vanished like smoke, and my bones have been parched like a stick.
הוכה-כעשב ויבש לבי כי-שכחתי מאכל לחמי | 4 |
I am blighted like grass, and my heart is dried up; for I have forgotten to eat my bread.
מקול אנחתי-- דבקה עצמי לבשרי | 5 |
By reason of the voice of my groaning, my bone has cleaved to my flesh.
דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות | 6 |
I have become like a pelican of the wilderness;
שקדתי ואהיה-- כצפור בודד על-גג | 7 |
I have become like an owl in a ruined house. I have watched, and am become as a sparrow dwelling alone on a roof.
כל-היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו | 8 |
All the day long mine enemies have reproached me; and they that praised me have sworn against me.
כי-אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי | 9 |
For I have eaten ashes as it were bread, and mingled my drink with weeping;
מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני ותשליכני | 10 |
because of thine anger and thy wrath: for thou hast lifted me up, and dashed me down.
ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש | 11 |
My days have declined like a shadow; and I am withered like grass.
ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר | 12 |
But thou, Lord, endurest for ever, and thy memorial to generation and generation.
אתה תקום תרחם ציון כי-עת לחננה כי-בא מועד | 13 |
Thou shalt arise, and have mercy upon Sion: for [it is] time to have mercy upon her, for the set time is come.
כי-רצו עבדיך את-אבניה ואת-עפרה יחננו | 14 |
For thy servants have taken pleasure in her stones, and they shall pity her dust.
וייראו גוים את-שם יהוה וכל-מלכי הארץ את-כבודך | 15 |
So the nations shall fear thy name, O Lord, and all kings thy glory.
כי-בנה יהוה ציון-- נראה בכבודו | 16 |
For the Lord shall build up Sion, and shall appear in his glory.
פנה אל-תפלת הערער ולא-בזה את-תפלתם | 17 |
He has had regard to the prayer of the lowly, and has not despised their petition.
תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל-יה | 18 |
Let this be written for another generation; and the people that shall be created shall praise the Lord.
כי-השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל-ארץ הביט | 19 |
For he has looked out from the height of his sanctuary; the Lord looked upon the earth from heaven;
לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה | 20 |
to hear the groaning of the fettered ones, to loosen the sons of the slain;
לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם | 21 |
to proclaim the name of the Lord in Sion, and his praise in Jerusalem;
בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את-יהוה | 22 |
when the people are gathered together, and the kings, to serve the Lord.
ענה בדרך כחו (כחי) קצר ימי | 23 |
He answered him in the way of his strength: tell me the fewness of my days.
אמר--אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך | 24 |
Take me not away in the midst of my days: thy years [are] through all generations.
לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים | 25 |
In the beginning thou, O Lord, didst lay the foundation of the earth; and the heavens are the works of thine hands.
המה יאבדו-- ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו | 26 |
They shall perish, but thou remainest: and [they all] shall wax old as a garment; and as a vesture shalt thou fold them, and they shall be changed.
ואתה-הוא ושנותיך לא יתמו | 27 |
But thou art the same, and thy years shall not fail.
בני-עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון | 28 |
The children of thy servants shall dwell [securely], and their seed shall prosper for ever.