תהילים 102
| תפלה לעני כי-יעטף-- ולפני יהוה ישפך שיחו ב יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא | 1 |
Bøn af en elendig, naar hans Kraft svigter, og han udøser sin Klage for HERREN.
| אל-תסתר פניך ממני-- ביום צר-לי הטה-אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני | 2 |
HERRE, lyt til min Bøn, lad mit Raab komme til dig,
| כי-כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו | 3 |
skjul dog ikke dit Aasyn for mig; den Dag jeg stedes i Nød, bøj da dit Øre til mig; naar jeg kalder, saa skynd dig og svar mig!
| הוכה-כעשב ויבש לבי כי-שכחתי מאכל לחמי | 4 |
Thi mine Dage svinder som Røg, mine Ledemod brænder som Ild;
| מקול אנחתי-- דבקה עצמי לבשרי | 5 |
mit Hjerte er svedet og visnet som Græs, thi jeg glemmer at spise mit Brød.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות | 6 |
Under min Stønnen klæber mine Ben til Huden;
| שקדתי ואהיה-- כצפור בודד על-גג | 7 |
jeg ligner Ørkenens Pelikan, er blevet som Uglen paa øde Steder;
| כל-היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו | 8 |
om Natten ligger jeg vaagen og jamrer saa ensom som Fugl paa Taget;
| כי-אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי | 9 |
mine Fjender haaner mig hele Dagen; de, der spotter mig, sværger ved mig.
| מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני ותשליכני | 10 |
Thi Støv er mit daglige Brød, jeg blander min Drik med Taarer
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש | 11 |
over din Harme og Vrede, fordi du tog mig og slængte mig bort;
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר | 12 |
mine Dage hælder som Skyggen, som Græsset visner jeg hen.
| אתה תקום תרחם ציון כי-עת לחננה כי-בא מועד | 13 |
Men du troner evindelig, HERRE, du ihukommes fra Slægt til Slægt;
| כי-רצו עבדיך את-אבניה ואת-עפרה יחננו | 14 |
du vil rejse dig og forbarme dig over Zion, naar Naadens Tid, naar Timen er inde;
| וייראו גוים את-שם יהוה וכל-מלכי הארץ את-כבודך | 15 |
thi dine Tjenere elsker dets Sten og ynkes over dets Grushobe.
| כי-בנה יהוה ציון-- נראה בכבודו | 16 |
Og HERRENS Navn skal Folkene frygte, din Herlighed alle Jordens Konger;
| פנה אל-תפלת הערער ולא-בזה את-תפלתם | 17 |
thi HERREN opbygger Zion, han lader sig se i sin Herlighed;
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל-יה | 18 |
han vender sig til de hjælpeløses Bøn, lader ej deres Bøn uænset.
| כי-השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל-ארץ הביט | 19 |
For Efterslægten skal det optegnes, et Folk, der skal fødes, skal prise HERREN;
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה | 20 |
thi han ser ned fra sin hellige Højsal, HERREN skuer ned fra Himmel til Jord
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם | 21 |
for at høre de fangnes Stønnen og give de dødsdømte Frihed,
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את-יהוה | 22 |
at HERRENS Navn kan forkyndes i Zion, hans Pris i Jerusalem,
| ענה בדרך כחו (כחי) קצר ימי | 23 |
naar Folkeslag og Riger til Hobe samles for at tjene HERREN.
| אמר--אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך | 24 |
Han lammed min Kraft paa Vejen, forkorted mit Liv.
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים | 25 |
Jeg siger: Min Gud, tag mig ikke bort i Dagenes Hælvt! Dine Aar er fra Slægt til Slægt.
| המה יאבדו-- ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו | 26 |
Du grundfæsted fordum Jorden, Himlene er dine Hænders Værk;
| ואתה-הוא ושנותיך לא יתמו | 27 |
de falder, men du bestaar, alle slides de op som en Klædning;
| בני-עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון | 28 |
som Klæder skifter du dem; de skiftes, men du er den samme, og dine Aar faar aldrig Ende! Dine Tjeneres Børn fæster Bo, deres Sæd skal bestaa for dit Aasyn.
