< מִשְׁלֵי 1 >

משלי שלמה בן-דוד-- מלך ישראל 1
Ordtøke av Salomo, son til David, konge yver Israel.
לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה 2
Av deim kann ein læra visdom og age og skyna vituge ord.
לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומשרים 3
Og få age so ein vert klok, rettferd og rett og rettvisa.
לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה 4
Dei kann gjeva dei urøynde klokskap, ungdomen kunnskap og ettertanke -
ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה 5
so den vise kann høyra og auka sin lærdom og den vituge verta rådklok.
להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם 6
Dei gjev skyn på ordtak og myrke ord, ord frå dei vise og gåtorne deira.
יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו 7
Otte for Herren er upphav til kunnskap, uvitingar vanvyrder visdom og age.
שמע בני מוסר אביך ואל-תטש תורת אמך 8
Høyr etter, son min, når far din deg agar, og kasta’kje frå deg det mor di deg lærer!
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתך 9
For det er ein yndeleg krans for ditt hovud, og kjedor kring halsen din.
בני-- אם-יפתוך חטאים אל-תבא 10
Son min, når syndarar lokkar deg, samtykk ikkje!
אם-יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם 11
Um dei segjer: «Kom med oss! Me vil lura etter blod, setja fella for den skuldlause utan grunn;
נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור (Sheol h7585) 12
Me vil gløypa deim som helheimen livande, og heile som når dei fer i gravi; (Sheol h7585)
כל-הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל 13
Me vinna oss alle slag skattar, og fyller husi våre med rov;
גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו 14
du skal få lutskifte saman med oss, alle skal me ha same pungen.» -
בני--אל-תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם 15
Son min, gakk ikkje då på vegen med deim, haldt foten din burte frå deira stig!
כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך-דם 16
For føterne deira spring til vondt og er snøgge til å renna ut blod.
כי-חנם מזרה הרשת-- בעיני כל-בעל כנף 17
Men fåfengt breier dei netet for augo på alle fuglar.
והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם 18
Dei lurer på sitt eige blod og set eit garn for sitt eige liv.
כן--ארחות כל-בצע בצע את-נפש בעליו יקח 19
So gjeng det kvar som riv til seg med ran, det drep sin eigen herre.
חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה 20
Vismøyi ropar på gata og lyfter si røyst på torgi.
בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר--אמריה תאמר 21
På gatehyrna preikar ho midt i ståket, i porthallar og kring i byen ho talar:
עד-מתי פתים-- תאהבו-פתי ולצים--לצון חמדו להם וכסילים ישנאו-דעת 22
«Kor lenge vil de fåkunnige elska fåkunna, og kor lenge vil spottarar ha hug til spott, og dårar hata kunnskap?
תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם 23
Snu dykk hit når eg refser! So skal åndi mi fløyma for dykk, og eg skal kunngjera dykk mine ord.
יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב 24
Eg ropa og de vilde ikkje høyra, og ingen agta på at eg rette ut handi,
ותפרעו כל-עצתי ותוכחתי לא אביתם 25
De brydde dykk ei um all mi råd, og ansa ikkje mitt refsings ord,
גם-אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם 26
So skal eg då læ når de ulukka fær, eg skal spotta når det som de ræddast kjem,
בבא כשאוה (כשואה) פחדכם-- ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה 27
når det de ræddast kjem som eit uver, og uferdi dykkar fer hit som ein storm, når trengsla og naud kjem på dykk.
אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני 28
Då vil eg ikkje svara når de ropar på meg, dei skal naudleita etter meg, men ikkje finna meg.
תחת כי-שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו 29
Av di dei hata kunnskap og forsmådde otte for Herren,
לא-אבו לעצתי נאצו כל-תוכחתי 30
ikkje lydde på mi råd, vanyrde all mi påminning,
ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו 31
skal dei eta frukt av si åtferd og verta mette av sine råder.
כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם 32
For einvisa drep dei einfaldne, og tryggleiken dårarne tyner.
ושמע לי ישכן-בטח ושאנן מפחד רעה 33
Men den bur trygt, som høyrer på meg, verna um ulukke-rædsla.»

< מִשְׁלֵי 1 >