< מִשְׁלֵי 1 >
משלי שלמה בן-דוד-- מלך ישראל | 1 |
Ordtøke av Salomo, son til David, konge yver Israel.
לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה | 2 |
Av deim kann ein læra visdom og age og skyna vituge ord.
לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומשרים | 3 |
Og få age so ein vert klok, rettferd og rett og rettvisa.
לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה | 4 |
Dei kann gjeva dei urøynde klokskap, ungdomen kunnskap og ettertanke -
ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה | 5 |
so den vise kann høyra og auka sin lærdom og den vituge verta rådklok.
להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם | 6 |
Dei gjev skyn på ordtak og myrke ord, ord frå dei vise og gåtorne deira.
יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו | 7 |
Otte for Herren er upphav til kunnskap, uvitingar vanvyrder visdom og age.
שמע בני מוסר אביך ואל-תטש תורת אמך | 8 |
Høyr etter, son min, når far din deg agar, og kasta’kje frå deg det mor di deg lærer!
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתך | 9 |
For det er ein yndeleg krans for ditt hovud, og kjedor kring halsen din.
בני-- אם-יפתוך חטאים אל-תבא | 10 |
Son min, når syndarar lokkar deg, samtykk ikkje!
אם-יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם | 11 |
Um dei segjer: «Kom med oss! Me vil lura etter blod, setja fella for den skuldlause utan grunn;
נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור (Sheol ) | 12 |
Me vil gløypa deim som helheimen livande, og heile som når dei fer i gravi; (Sheol )
כל-הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל | 13 |
Me vinna oss alle slag skattar, og fyller husi våre med rov;
גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו | 14 |
du skal få lutskifte saman med oss, alle skal me ha same pungen.» -
בני--אל-תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם | 15 |
Son min, gakk ikkje då på vegen med deim, haldt foten din burte frå deira stig!
כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך-דם | 16 |
For føterne deira spring til vondt og er snøgge til å renna ut blod.
כי-חנם מזרה הרשת-- בעיני כל-בעל כנף | 17 |
Men fåfengt breier dei netet for augo på alle fuglar.
והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם | 18 |
Dei lurer på sitt eige blod og set eit garn for sitt eige liv.
כן--ארחות כל-בצע בצע את-נפש בעליו יקח | 19 |
So gjeng det kvar som riv til seg med ran, det drep sin eigen herre.
חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה | 20 |
Vismøyi ropar på gata og lyfter si røyst på torgi.
בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר--אמריה תאמר | 21 |
På gatehyrna preikar ho midt i ståket, i porthallar og kring i byen ho talar:
עד-מתי פתים-- תאהבו-פתי ולצים--לצון חמדו להם וכסילים ישנאו-דעת | 22 |
«Kor lenge vil de fåkunnige elska fåkunna, og kor lenge vil spottarar ha hug til spott, og dårar hata kunnskap?
תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם | 23 |
Snu dykk hit når eg refser! So skal åndi mi fløyma for dykk, og eg skal kunngjera dykk mine ord.
יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב | 24 |
Eg ropa og de vilde ikkje høyra, og ingen agta på at eg rette ut handi,
ותפרעו כל-עצתי ותוכחתי לא אביתם | 25 |
De brydde dykk ei um all mi råd, og ansa ikkje mitt refsings ord,
גם-אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם | 26 |
So skal eg då læ når de ulukka fær, eg skal spotta når det som de ræddast kjem,
בבא כשאוה (כשואה) פחדכם-- ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה | 27 |
når det de ræddast kjem som eit uver, og uferdi dykkar fer hit som ein storm, når trengsla og naud kjem på dykk.
אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני | 28 |
Då vil eg ikkje svara når de ropar på meg, dei skal naudleita etter meg, men ikkje finna meg.
תחת כי-שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו | 29 |
Av di dei hata kunnskap og forsmådde otte for Herren,
לא-אבו לעצתי נאצו כל-תוכחתי | 30 |
ikkje lydde på mi råd, vanyrde all mi påminning,
ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו | 31 |
skal dei eta frukt av si åtferd og verta mette av sine råder.
כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם | 32 |
For einvisa drep dei einfaldne, og tryggleiken dårarne tyner.
ושמע לי ישכן-בטח ושאנן מפחד רעה | 33 |
Men den bur trygt, som høyrer på meg, verna um ulukke-rædsla.»