מִשְׁלֵי 8
| הלא-חכמה תקרא ותבונה תתן קולה | 1 |
Mon ikke Visdommen kalder, løfter Indsigten ikke sin Røst?
| בראש-מרמים עלי-דרך בית נתיבות נצבה | 2 |
Oppe paa Høje ved Vejen, ved Korsveje træder den frem;
| ליד-שערים לפי-קרת מבוא פתחים תרנה | 3 |
ved Porte, ved Byens Udgang, ved Dørenes Indgang raaber den:
| אליכם אישים אקרא וקולי אל-בני אדם | 4 |
Jeg kalder paa eder, I Mænd, løfter min Røst til Menneskens Børn.
| הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב | 5 |
I tankeløse, vind jer dog Klogskab, I Taaber, saa faa dog Forstand!
| שמעו כי-נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים | 6 |
Hør, thi jeg fører ædel Tale, aabner mine Læber med retvise Ord;
| כי-אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע | 7 |
ja, Sandhed taler min Gane, gudløse Læber er mig en Gru.
| בצדק כל-אמרי-פי אין בהם נפתל ועקש | 8 |
Rette er alle Ord af min Mund, intet er falskt eller vrangt;
| כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת | 9 |
de er alle ligetil for den kloge, retvise for dem der vandt Indsigt.
| קחו-מוסרי ואל-כסף ודעת מחרוץ נבחר | 10 |
Tag ved Lære, tag ikke mod Sølv, tag mod Kundskab fremfor udsøgt Guld;
| כי-טובה חכמה מפנינים וכל-חפצים לא ישוו-בה | 11 |
thi Visdom er bedre end Perler, ingen Skatte opvejer den.
| אני-חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא | 12 |
Jeg, Visdom, er Klogskabs Nabo og raader over Kundskab og Kløgt.
| יראת יהוה שנאת-רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפכות שנאתי | 13 |
HERRENS Frygt er Had til det onde. Jeg hader Hovmod og Stolthed, den onde Vej og den falske Mund.
| לי-עצה ותושיה אני בינה לי גבורה | 14 |
Jeg ejer Raad og Visdom, jeg har Forstand, jeg har Styrke.
| בי מלכים ימלכו ורזנים יחקקו צדק | 15 |
Ved mig kan Konger styre og Styresmænd give retfærdige Love;
| בי שרים ישרו ונדיבים כל-שפטי צדק | 16 |
ved mig kan Fyrster raade og Stormænd dømme Jorden.
| אני אהביה (אהבי) אהב ומשחרי ימצאנני | 17 |
Jeg elsker dem, der elsker mig, og de, der søger mig, finder mig.
| עשר-וכבוד אתי הון עתק וצדקה | 18 |
Hos mig er der Rigdom og Ære, ældgammelt Gods og Retfærd.
| טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר | 19 |
Min Frugt er bedre end Guld og Malme, min Afgrøde bedre end kosteligt Sølv.
| בארח-צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט | 20 |
Jeg vandrer paa Retfærds Vej, midt hen ad Rettens Stier
| להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא | 21 |
for at tildele dem, der elsker mig, Gods og fylde deres Forraadshuse.
| יהוה--קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז | 22 |
Mig skabte HERREN først blandt sine Værker, i Urtid, førend han skabte andet;
| מעולם נסכתי מראש-- מקדמי-ארץ | 23 |
jeg blev frembragt i Evigheden, i Begyndelsen, i Jordens tidligste Tider;
| באין-תהמות חוללתי באין מעינות נכבדי-מים | 24 |
jeg fødtes, før Verdensdybet var til, før Kilderne, Vandenes Væld, var til;
| בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי | 25 |
førend Bjergene sænkedes, før Højene fødtes jeg,
| עד-לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל | 26 |
førend han skabte Jord og Marker, det første af Jordsmonnets Støv.
| בהכינו שמים שם אני בחקו חוג על-פני תהום | 27 |
Da han grundfæsted Himlen, var jeg hos ham, da han satte Hvælv over Verdensdybet.
| באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום | 28 |
Da han fæstede Skyerne oventil og gav Verdensdybets Kilder deres faste Sted,
| בשומו לים חקו ומים לא יעברו-פיו בחוקו מוסדי ארץ | 29 |
da han satte Havet en Grænse, at Vandene ej skulde bryde hans Lov, da han lagde Jordens Grundvold,
| ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל-עת | 30 |
da var jeg Fosterbarn hos ham, hans Glæde Dag efter Dag; for hans Aasyn leged jeg altid,
| משחקת בתבל ארצו ושעשעי את-בני אדם | 31 |
leged paa hans vide Jord og havde min Glæde af Menneskens Børn.
| ועתה בנים שמעו-לי ואשרי דרכי ישמרו | 32 |
Og nu, I Sønner, hør mig! Vel den, der vogter paa mine Veje!
| שמעו מוסר וחכמו ואל-תפרעו | 33 |
Hør paa Tugt og bliv vise, lad ikke haant derom!
| אשרי אדם שמע-לי לשקד על-דלתתי יום יום--לשמר מזוזת פתחי | 34 |
Lykkelig den, der hører paa mig, saa han daglig vaager ved mine Døre og vogter paa mine Dørstolper.
| כי מצאי מצאי (מצא) חיים ויפק רצון מיהוה | 35 |
Thi den, der finder mig; finder Liv og opnaar Yndest hos HERREN;
| וחטאי חמס נפשו כל-משנאי אהבו מות | 36 |
men den, som mister mig, skader sig selv; enhver, som hader mig, elsker Døden.
