מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך | 1 |
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך | 2 |
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך | 3 |
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא | 4 |
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה | 5 |
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי | 6 |
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב | 7 |
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד | 8 |
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה | 9 |
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב | 10 |
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה | 11 |
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב | 12 |
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו | 13 |
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי | 14 |
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך | 15 |
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים | 16 |
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון | 17 |
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים | 18 |
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק | 19 |
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו | 20 |
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו | 21 |
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל | 22 |
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא | 23 |
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי | 24 |
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה | 25 |
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה | 26 |
| דרכי שאול ביתה ירדות אל-חדרי-מות (Sheol h7585) | 27 |
