מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך | 1 |
| בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּֽךְ׃ |
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך | 2 |
| שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶֽיךָ׃ |
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך | 3 |
| קׇשְׁרֵם עַל־אֶצְבְּעֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּֽךָ׃ |
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא | 4 |
| אֱמֹר לַחׇכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָֽא׃ |
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה | 5 |
| לִשְׁמׇרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנׇּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִֽיקָה׃ |
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי | 6 |
| כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָֽפְתִּי׃ |
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב | 7 |
| וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר־לֵֽב׃ |
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד | 8 |
| עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָֽד׃ |
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה | 9 |
| בְּנֶֽשֶׁף־בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה׃ |
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב | 10 |
| וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵֽב׃ |
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה | 11 |
| הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא־יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶֽיהָ׃ |
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב | 12 |
| פַּעַם ׀ בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כׇּל־פִּנָּה תֶאֱרֹֽב׃ |
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו | 13 |
| וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לֽוֹ׃ |
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי | 14 |
| זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָֽי׃ |
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך | 15 |
| עַל־כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶֽךָּ׃ |
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים | 16 |
| מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָֽיִם׃ |
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון | 17 |
| נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמֽוֹן׃ |
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים | 18 |
| לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד־הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בׇּאֳהָבִֽים׃ |
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק | 19 |
| כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחֽוֹק׃ |
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו | 20 |
| צְֽרוֹר־הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתֽוֹ׃ |
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו | 21 |
| הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶֽנּוּ׃ |
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל | 22 |
| הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל־טֶבַח יָבֹא וּכְעֶכֶס אֶל־מוּסַר אֱוִֽיל׃ |
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא | 23 |
| עַד יְפַלַּח חֵץ כְּֽבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל־פָּח וְלֹא־יָדַע כִּֽי־בְנַפְשׁוֹ הֽוּא׃ |
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי | 24 |
| וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי־פִֽי׃ |
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה | 25 |
| אַל־יֵשְׂטְ אֶל־דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל־תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶֽיהָ׃ |
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה | 26 |
| כִּֽי־רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כׇּל־הֲרֻגֶֽיהָ׃ |
