מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך | 1 |
My son! Keep my sayings, And lay up my commands with you.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך | 2 |
Keep my commands, and live, And my law as the pupil of your eye.
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך | 3 |
Bind them on your fingers, Write them on the tablet of your heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא | 4 |
Say to wisdom, “You [are] my sister.” And cry to understanding, “Relative!”
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה | 5 |
To preserve you from a strange woman, From a stranger who has made her sayings smooth.
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי | 6 |
For at a window of my house, I have looked out through my casement,
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב | 7 |
And I see among the simple ones, I discern among the sons, A young man lacking understanding,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד | 8 |
Passing on in the street, near her corner, And the way [to] her house he steps,
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה | 9 |
In the twilight—in the evening of day, In the darkness of night and blackness.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב | 10 |
And behold, a woman to meet him—(A harlot’s dress, and watchful of heart,
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה | 11 |
She [is] noisy, and stubborn, her feet do not rest in her house.
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב | 12 |
Now in an out-place, now in broad places, And she lies in wait near every corner)—
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו | 13 |
And she laid hold on him and kissed him, She has hardened her face and says to him,
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי | 14 |
“Sacrifices of peace-offerings [are] by me, Today I have completed my vows.
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך | 15 |
Therefore I have come forth to meet you, To earnestly seek your face, and I find you.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים | 16 |
I decked my bed [with] ornamental coverings, Carved works—cotton of Egypt.
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון | 17 |
I sprinkled my bed [with] myrrh, aloes, and cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים | 18 |
Come, we are filled [with] love until the morning, We delight ourselves in loves.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק | 19 |
For the man is not in his house, He has gone on a long journey.
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו | 20 |
He has taken a bag of money in his hand, At the day of the new moon he comes to his house.”
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו | 21 |
She turns him aside with the abundance of her speech, She forces him with the flattery of her lips.
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל | 22 |
He is going after her straight away, he comes as an ox to the slaughter, And as a chain to the discipline of a fool,
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא | 23 |
Until an arrow splits his liver, As a bird has hurried to a snare, And has not known that it [is] for its life.
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי | 24 |
And now, you sons, listen to me, And give attention to sayings of my mouth.
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה | 25 |
Do not let your heart turn to her ways, Do not wander in her paths,
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה | 26 |
For many [are] the wounded she caused to fall, And mighty [are] all her slain ones.
