< מִשְׁלֵי 7 >
בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך | 1 |
My son, keep my words, and lay up my commandments with thee.
שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך | 2 |
Keep my commandments, and live; and my teaching, as the apple of thine eye.
קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך | 3 |
Bind them upon thy fingers, write them upon the tablet of thy heart.
אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא | 4 |
Say unto wisdom, Thou art my sister, and call intelligence [thy] kinswoman:
לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה | 5 |
that they may keep thee from the strange woman, from the stranger who flattereth with her words.
כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי | 6 |
For at the window of my house, I looked forth through my lattice,
וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב | 7 |
and I beheld among the simple ones, I discerned among the sons, a young man void of understanding,
עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד | 8 |
passing through the street near her corner; and he went the way to her house,
בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה | 9 |
in the twilight, in the evening of the day, in the blackness of night and the darkness.
והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב | 10 |
And behold, there met him a woman in the attire of a harlot, and subtle of heart.
המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה | 11 |
She is clamorous and unmanageable; her feet abide not in her house:
פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב | 12 |
now without, now in the broadways, — and she lieth in wait at every corner.
והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו | 13 |
And she caught him and kissed him, and with an impudent face said unto him,
זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי | 14 |
I have peace-offerings with me; this day have I paid my vows:
על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך | 15 |
therefore came I forth to meet thee, to seek earnestly thy face, and I have found thee.
מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים | 16 |
I have decked my bed with tapestry coverlets of variegated linen from Egypt;
נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון | 17 |
I have perfumed my couch with myrrh, aloes, and cinnamon.
לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים | 18 |
Come, let us revel in love until the morning, let us delight ourselves with loves.
כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק | 19 |
For the husband is not at home, he is gone a long journey;
צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו | 20 |
he hath taken the money-bag with him, he will come home on the day of the full moon.
הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו | 21 |
With her much enticement she beguiled him; with the smoothness of her lips she constrained him.
הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל | 22 |
He went after her straightway, as an ox goeth to the slaughter, and as stocks [serve] for the correction of the fool;
עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא | 23 |
till an arrow strike through his liver: as a bird hasteth to the snare, and knoweth not that it is for its life.
ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי | 24 |
And now, ye sons, hearken unto me, and attend to the words of my mouth.
אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה | 25 |
Let not thy heart decline to her ways, go not astray in her paths:
כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה | 26 |
for she hath cast down many wounded, and all slain by her were strong.
דרכי שאול ביתה ירדות אל-חדרי-מות (Sheol ) | 27 |
Her house is the way to Sheol, going down to the chambers of death. (Sheol )