< מִשְׁלֵי 7 >

בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך 1
My son, keep my words, and lay up my commandments with thee.
שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך 2
Keep my commandments, and live; and my teaching, as the apple of thine eye.
קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך 3
Bind them upon thy fingers, write them upon the tablet of thy heart.
אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא 4
Say unto wisdom, Thou art my sister, and call intelligence [thy] kinswoman:
לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה 5
that they may keep thee from the strange woman, from the stranger who flattereth with her words.
כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי 6
For at the window of my house, I looked forth through my lattice,
וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב 7
and I beheld among the simple ones, I discerned among the sons, a young man void of understanding,
עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד 8
passing through the street near her corner; and he went the way to her house,
בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה 9
in the twilight, in the evening of the day, in the blackness of night and the darkness.
והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב 10
And behold, there met him a woman in the attire of a harlot, and subtle of heart.
המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה 11
She is clamorous and unmanageable; her feet abide not in her house:
פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב 12
now without, now in the broadways, — and she lieth in wait at every corner.
והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו 13
And she caught him and kissed him, and with an impudent face said unto him,
זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי 14
I have peace-offerings with me; this day have I paid my vows:
על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך 15
therefore came I forth to meet thee, to seek earnestly thy face, and I have found thee.
מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים 16
I have decked my bed with tapestry coverlets of variegated linen from Egypt;
נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון 17
I have perfumed my couch with myrrh, aloes, and cinnamon.
לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים 18
Come, let us revel in love until the morning, let us delight ourselves with loves.
כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק 19
For the husband is not at home, he is gone a long journey;
צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו 20
he hath taken the money-bag with him, he will come home on the day of the full moon.
הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו 21
With her much enticement she beguiled him; with the smoothness of her lips she constrained him.
הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל 22
He went after her straightway, as an ox goeth to the slaughter, and as stocks [serve] for the correction of the fool;
עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא 23
till an arrow strike through his liver: as a bird hasteth to the snare, and knoweth not that it is for its life.
ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי 24
And now, ye sons, hearken unto me, and attend to the words of my mouth.
אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה 25
Let not thy heart decline to her ways, go not astray in her paths:
כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה 26
for she hath cast down many wounded, and all slain by her were strong.
דרכי שאול ביתה ירדות אל-חדרי-מות (Sheol h7585) 27
Her house is the way to Sheol, going down to the chambers of death. (Sheol h7585)

< מִשְׁלֵי 7 >