מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך | 1 |
Min Søn, vogt dig mine Ord, mine Bud maa du gemme hos dig;
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך | 2 |
vogt mine Bud, saa skal du leve, som din Øjesten vogte du, hvad jeg har lært dig;
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך | 3 |
bind dem om dine Fingre, skriv dem paa dit Hjertes Tavle,
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא | 4 |
sig til Visdommen: »Du er min Søster!« og kald Forstanden Veninde,
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה | 5 |
at den maa vogte dig for Andenmands Hustru, en fremmed Kvinde med sleske Ord.
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי | 6 |
Thi fra mit Vindue skued jeg ud, jeg kigged igennem mit Gitter;
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב | 7 |
og blandt de tankeløse saa jeg en Yngling, en uden Vid blev jeg var blandt de unge;
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד | 8 |
han gik paa Gaden tæt ved et Hjørne, skred frem paa Vej til hendes Hus
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה | 9 |
i Skumringen henimod Aften, da Nat og Mørke brød frem.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב | 10 |
Og se, da møder Kvinden ham i Skøgedragt, underfundig i Hjertet;
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה | 11 |
løssluppen, ustyrlig er hun, hjemme fandt hendes Fødder ej Ro;
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב | 12 |
snart paa Gader, snart paa Torve, ved hvert et Hjørne lurer hun;
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו | 13 |
hun griber i ham og kysser ham og siger med frække Miner;
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי | 14 |
»Jeg er et Takoffer skyldig og indfrier mit Løfte i Dag,
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך | 15 |
gik derfor ud for at møde dig, søge dig, og nu har jeg fundet dig!
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים | 16 |
Jeg har redt mit Leje med Tæpper, med broget ægyptisk Lærred,
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון | 17 |
jeg har stænket min Seng med Myrra, med Aloe og med Kanelbark;
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים | 18 |
kom, lad os svælge til Daggry i Vellyst, beruse os i Elskovs Lyst!
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק | 19 |
Thi Manden er ikke hjemme, paa Langfærd er han draget;
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו | 20 |
Pengepungen tog han med, ved Fuldmaane kommer han hjem!«
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו | 21 |
Hun lokked ham med mange fagre Ord, forførte ham med sleske Læber;
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל | 22 |
tankeløst følger han hende som en Tyr, der føres til Slagtning, som en Hjort, der løber i Nettet,
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא | 23 |
til en Pil gennemborer dens Lever, som en Fugl, der falder i Snaren, uden at vide, det gælder dens Liv.
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי | 24 |
Hør mig da nu, min Søn, og lyt til min Munds Ord!
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה | 25 |
Ej bøje du Hjertet til hendes Veje, far ikke vild paa hendes Stier;
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה | 26 |
thi mange ligger slagne, hvem hun har fældet, og stor er Hoben, som hun slog ihjel.
