מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך | 1 |
Min Søn! bevar mine Ord, og gem mine Bud hos dig.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך | 2 |
Hold mine Bud, saa skal du leve, og min Lov som din Øjesten.
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך | 3 |
Bind dem om dine Fingre, skriv dem paa dit Hjertes Tavle!
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא | 4 |
Sig til Visdommen: Du er min Søster, og Forstanden kalde du din Kynding;
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה | 5 |
for at den maa bevare dig fra en fremmed Kvinde, fra en ubekendt, som gør sine Ord glatte.
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי | 6 |
Thi jeg saa ud af mit Hus's Vindu, igennem mit Gitter;
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב | 7 |
og jeg saa iblandt de uerfarne, jeg blev var iblandt Sønnerne et ungt Menneske, som fattedes Forstand,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד | 8 |
og han gik forbi paa Gaden ved hendes Hjørne og skred frem ad Vejen til hendes Hus,
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה | 9 |
i Tusmørket om Aftenen efter Dagen, midt i Natten og Mørket.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב | 10 |
Og se, en Kvinde mødte ham i Horesmykke og underfundig i Hjertet,
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה | 11 |
støjende og ustyrlig, hendes Fødder kunne ikke blive i hendes Hus.
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב | 12 |
Stundom er hun ude, stundom paa Gaderne og lurer ved alle Hjørner.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו | 13 |
Og hun tog fat paa ham og kyssede ham, hun gjorde sit Ansigt frækt og sagde til ham:
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי | 14 |
Der paalaa mig Takoffer, i Dag har jeg betalt mine Løfter;
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך | 15 |
derfor er jeg gaaet ud at møde dig, at søge dit Ansigt, og jeg har fundet dig.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים | 16 |
Jeg har redet mit Leje med Tæpper, med stribet Tøj af Garn fra Ægypten;
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון | 17 |
jeg har overstænket min Seng med Myrra. Aloe og Kanel;
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים | 18 |
kom, lader os beruse os i Kærlighed indtil Morgenen, lader os forlyste os i Elskov;
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק | 19 |
thi Manden er ikke hjemme, han er faren lang Vej bort;
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו | 20 |
han tog Pengeknuden med sig, han kommer hjem til Fuldmaanedagen.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו | 21 |
Hun bøjede ham med sin megen Overtalelse, tilskyndte ham med sine smigrende Læber.
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל | 22 |
Hvo der hastelig gaar efter hende, kommer som Oksen til Slagterbænken og som i Fodlænken, der er til Daarens Tugtelse,
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא | 23 |
indtil en Pil sønderskærer hans Lever; ligesom Fuglen skynder sig til Snaren og ved ikke, at det gælder dens Liv.
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי | 24 |
Saa hører mig nu, I Børn! og agter paa min Munds Ord!
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה | 25 |
Lad dit Hjerte ikke vige af til hendes Veje, lad dig ikke forvildes paa hendes Stier;
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה | 26 |
thi mange ere de gennemborede, som hun har fældet, og mangfoldige alle de, hun har ihjelslaget.
