מִשְׁלֵי 6

1 בני אם-ערבת לרעך תקעת לזר כפיך

בְּנִי אִם־עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּֽיךָ׃

2 נוקשת באמרי-פיך נלכדת באמרי-פיך

נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃

3 עשה זאת אפוא בני והנצל-- כי באת בכף-רעך לך התרפס ורהב רעיך

עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא ׀ בְּנִי וְֽהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף־רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶֽיךָ׃

4 אל-תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך

אַל־תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃

5 הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש

הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקֽוּשׁ׃

6 לך-אל-נמלה עצל ראה דרכיה וחכם

לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָֽם׃

7 אשר אין-לה קצין-- שטר ומשל

אֲשֶׁר אֵֽין־לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵֽׁל׃

8 תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה

תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַֽאֲכָלָֽהּ׃

9 עד-מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך

עַד־מָתַי עָצֵל ׀ תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃

10 מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב

מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט ׀ חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּֽב׃

11 ובא-כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן

וּבָֽא־כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵֽן׃

12 אדם בליעל איש און הולך עקשות פה

אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּֽה׃

13 קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו

קֹרֵץ בְּעֵינָו מֹלֵל בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃

14 תהפכות בלבו--חרש רע בכל-עת מדנים (מדינים) ישלח

תַּהְפֻּכוֹת ׀ בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע בְּכׇל־עֵת (מדנים) [מִדְיָנִים] יְשַׁלֵּֽחַ׃

15 על-כן--פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא

עַל־כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּֽא׃

16 שש-הנה שנא יהוה ושבע תועבות (תועבת) נפשו

שֶׁשׁ־הֵנָּה שָׂנֵא יְהֹוָה וְשֶׁבַע (תועבות) [תּוֹעֲבַת] נַפְשֽׁוֹ׃

17 עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם-נקי

עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם־נָקִֽי׃

18 לב--חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה

לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָֽרָעָֽה׃

19 יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים

יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִֽים׃

20 נצר בני מצות אביך ואל-תטש תורת אמך

נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל־תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּֽךָ׃

21 קשרם על-לבך תמיד ענדם על-גרגרתך

קׇשְׁרֵם עַל־לִבְּךָ תָמִיד עׇנְדֵם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃

22 בהתהלכך תנחה אתך-- בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך

בְּהִתְהַלֶּכְךָ ׀ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּֽשׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶֽךָ׃

23 כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָֽר׃

24 לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה

לִשְׁמׇרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נׇכְרִיָּֽה׃

25 אל-תחמד יפיה בלבבך ואל-תקחך בעפעפיה

אַל־תַּחְמֹד יׇפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל־תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃

26 כי בעד-אשה זונה עד-ככר-לחם ואשת איש-- נפש יקרה תצוד

כִּי בְעַד־אִשָּׁה זוֹנָה עַֽד־כִּכַּר ־ לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצֽוּד׃

27 היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה

הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַֽפְנָה׃

28 אם-יהלך איש על-הגחלים ורגליו לא תכוינה

אִם־יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל־הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶֽינָה׃

29 כן--הבא אל-אשת רעהו לא-ינקה כל-הנגע בה

כֵּן הַבָּא אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כׇּֽל־הַנֹּגֵעַ בָּֽהּ׃

30 לא-יבוזו לגנב כי יגנוב-- למלא נפשו כי ירעב

לֹא־יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָֽב׃

31 ונמצא ישלם שבעתים את-כל-הון ביתו יתן

וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת־כׇּל־הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּֽן׃

32 נאף אשה חסר-לב משחית נפשו הוא יעשנה

נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר־לֵב מַֽשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃

33 נגע-וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה

נֶגַע־וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶֽה׃

34 כי-קנאה חמת-גבר ולא-יחמול ביום נקם

כִּֽי־קִנְאָה חֲמַת־גָּבֶר וְלֹא־יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָֽם׃

35 לא-ישא פני כל-כפר ולא-יאבה כי תרבה-שחד

לֹֽא־יִשָּׂא פְּנֵי כׇל־כֹּפֶר וְלֹֽא־יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה־שֹּֽׁחַד׃