מִשְׁלֵי 6
| בני אם-ערבת לרעך תקעת לזר כפיך | 1 |
My son, if thou have become surety for thy neighbour, —have struck for a stranger thy hands,
| נוקשת באמרי-פיך נלכדת באמרי-פיך | 2 |
Thou hast been snared by the sayings of thy mouth, —thou hast been caught by the sayings of thy mouth.
| עשה זאת אפוא בני והנצל-- כי באת בכף-רעך לך התרפס ורהב רעיך | 3 |
Do this then, my son, and deliver thyself, When thou hast come into the hand of thy neighbour, Go, haste thee, and urge thy neighbour;
| אל-תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך | 4 |
Do not give sleep to thine eyes, or slumber to thine eyelashes;
| הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש | 5 |
Deliver thyself, as a gazelle out of the hand, and as a bird, out of the hand of the fowler.
| לך-אל-נמלה עצל ראה דרכיה וחכם | 6 |
Go to the ant, thou sluggard, observe her ways, and be wise;
| אשר אין-לה קצין-- שטר ומשל | 7 |
Which, having no harvest, scribe, or ruler,
| תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה | 8 |
Prepareth, in the summer, her food, hath collected, in the harvest, her sustenance.
| עד-מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך | 9 |
How long, O sluggard, wilt thou lie? how long ere thou rise from thy sleep?
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב | 10 |
A little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to rest: —
| ובא-כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן | 11 |
So shall come in, as a highwayman, thy poverty, and, thy want, as one armed with a shield.
| אדם בליעל איש און הולך עקשות פה | 12 |
An abandoned man, a man of iniquity, [is he] who—goeth on in perversity of mouth;
| קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו | 13 |
Winketh with his eyes, speaketh with his foot, pointeth with his fingers;
| תהפכות בלבו--חרש רע בכל-עת מדנים (מדינים) ישלח | 14 |
[Hath] perverse things in his heart, deviseth mischief on every occasion, strifes, he sendeth forth.
| על-כן--פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא | 15 |
For this cause, suddenly cometh his doom, in a moment, shall he be torn in pieces and there be no mending.
| שש-הנה שנא יהוה ושבע תועבות (תועבת) נפשו | 16 |
These six things, doth Yahweh hate, yea, seven, are the abomination of his soul: —
| עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם-נקי | 17 |
Eyes that are lofty, a tongue that is false, and hands shedding innocent blood;
| לב--חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה | 18 |
A heart contriving iniquitous devices, feet hasting to run into mischief;
| יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים | 19 |
One that uttereth lies—a false witness, and one sending forth strifes between brethren.
| נצר בני מצות אביך ואל-תטש תורת אמך | 20 |
Observe thou, my son, the commandment of thy father, and do not decline from the instruction of thy mother:
| קשרם על-לבך תמיד ענדם על-גרגרתך | 21 |
Bind them upon thy heart continually, fasten them upon thy neck;
| בהתהלכך תנחה אתך-- בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך | 22 |
When thou walkest abroad, it shall guide thee, when thou sleepest, it shall watch over thee, when thou wakest, it shall speak to thee:
| כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר | 23 |
For, a lamp, is the commandment, and, the instruction, a light, and, the way of life, are the reproofs of correction:
| לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה | 24 |
To keep thee from the wicked woman, from the flattery of the tongue of her that is a stranger.
| אל-תחמד יפיה בלבבך ואל-תקחך בעפעפיה | 25 |
Do not covet her beauty, in thy heart, neither let her take thee, by her eyelashes;
| כי בעד-אשה זונה עד-ככר-לחם ואשת איש-- נפש יקרה תצוד | 26 |
Because, for the sake of an impure woman, [a man may be brought] even to a cake of bread, —and, a man’s wife, for a precious soul, may hunt!
| היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה | 27 |
Can a man snatch up fire in his bosom, and, his clothes, not be burned?
| אם-יהלך איש על-הגחלים ורגליו לא תכוינה | 28 |
Or can a man walk upon hot coals, and, his feet, not be burned?
| כן--הבא אל-אשת רעהו לא-ינקה כל-הנגע בה | 29 |
So, he that goeth in unto his neighbour’s wife, no man shall be guiltless who toucheth her!
| לא-יבוזו לגנב כי יגנוב-- למלא נפשו כי ירעב | 30 |
Men despise not a thief, when he stealeth, to satisfy his appetite, because he is famished;
| ונמצא ישלם שבעתים את-כל-הון ביתו יתן | 31 |
Yet, if found, he must pay back sevenfold, All the substance of his house, must he give:
| נאף אשה חסר-לב משחית נפשו הוא יעשנה | 32 |
He that committeth adultery with a woman, lacketh sense, A destroyer of his own life, is he that doeth it;
| נגע-וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה | 33 |
Smiting and shame, shall he find, and, his reproach, shall not be wiped out;
| כי-קנאה חמת-גבר ולא-יחמול ביום נקם | 34 |
For, jealousy, is the rage of a man, nor will he spare, in the day of avenging;
| לא-ישא פני כל-כפר ולא-יאבה כי תרבה-שחד | 35 |
He will not look, at any ransom, neither will he consent, though thou increase the bribe.
