מִשְׁלֵי 6
| בני אם-ערבת לרעך תקעת לזר כפיך | 1 |
My son, if thou art become surety for thy neighbour, if thou hast stricken thy hands for a stranger,
| נוקשת באמרי-פיך נלכדת באמרי-פיך | 2 |
Thou art snared with the words of thy mouth, thou art taken with the words of thy mouth.
| עשה זאת אפוא בני והנצל-- כי באת בכף-רעך לך התרפס ורהב רעיך | 3 |
Do this now, my son, and deliver thyself, seeing thou art come into the hand of thy neighbour; go, humble thyself, and importune thy neighbour.
| אל-תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך | 4 |
Give not sleep to thine eyes, nor slumber to thine eyelids.
| הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש | 5 |
Deliver thyself as a roe from the hand [of the hunter], and as a bird from the hand of the fowler.
| לך-אל-נמלה עצל ראה דרכיה וחכם | 6 |
Go to the ant, thou sluggard; consider her ways, and be wise:
| אשר אין-לה קצין-- שטר ומשל | 7 |
Which having no chief, overseer, or ruler,
| תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה | 8 |
Provideth her meat in the summer, and gathereth her food in the harvest.
| עד-מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך | 9 |
How long wilt thou sleep, O sluggard? when wilt thou arise out of thy sleep?
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב | 10 |
[Yet] a little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to sleep:
| ובא-כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן | 11 |
So shall thy poverty come as a robber, and thy want as an armed man.
| אדם בליעל איש און הולך עקשות פה | 12 |
A worthless person, a man of iniquity; he walketh with a froward mouth;
| קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו | 13 |
He winketh with his eyes, he speaketh with his feet, he maketh signs with his fingers;
| תהפכות בלבו--חרש רע בכל-עת מדנים (מדינים) ישלח | 14 |
Frowardness is in his heart, he deviseth evil continually; he soweth discord.
| על-כן--פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא | 15 |
Therefore shall his calamity come suddenly; on a sudden shall he be broken and that without remedy.
| שש-הנה שנא יהוה ושבע תועבות (תועבת) נפשו | 16 |
There be six things which the LORD hateth; yea, seven which are an abomination unto him:
| עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם-נקי | 17 |
Haughty eyes, a lying tongue, and hands that shed innocent blood;
| לב--חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה | 18 |
An heart that deviseth wicked imaginations, feet that be swift in running to mischief;
| יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים | 19 |
A false witness that uttereth lies, and he that soweth discord among brethren.
| נצר בני מצות אביך ואל-תטש תורת אמך | 20 |
My son, keep the commandment of thy father, and forsake not the law of thy mother:
| קשרם על-לבך תמיד ענדם על-גרגרתך | 21 |
Bind them continually upon thine heart, tie them about thy neck.
| בהתהלכך תנחה אתך-- בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך | 22 |
When thou walkest, it shall lead thee; when thou sleepest, it shall watch over thee; and when thou awakest, it shall talk with thee.
| כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר | 23 |
For the commandment is a lamp; and the law is light; and reproofs of instruction are the way of life:
| לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה | 24 |
To keep thee from the evil woman, from the flattery of the stranger’s tongue.
| אל-תחמד יפיה בלבבך ואל-תקחך בעפעפיה | 25 |
Lust not after her beauty in thine heart; neither let her take thee with her eyelids.
| כי בעד-אשה זונה עד-ככר-לחם ואשת איש-- נפש יקרה תצוד | 26 |
For on account of a whorish woman [a man is brought] to a piece of bread: and the adulteress hunteth for the precious life.
| היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה | 27 |
Can a man take fire in his bosom, and his clothes not be burned?
| אם-יהלך איש על-הגחלים ורגליו לא תכוינה | 28 |
Or can one walk upon hot coals, and his feet not be scorched?
| כן--הבא אל-אשת רעהו לא-ינקה כל-הנגע בה | 29 |
So he that goeth in to his nieghbour’s wife; whosoever toucheth her shall not be unpunished.
| לא-יבוזו לגנב כי יגנוב-- למלא נפשו כי ירעב | 30 |
Men do not despise a thief, if he steal to satisfy his soul when he is hungry:
| ונמצא ישלם שבעתים את-כל-הון ביתו יתן | 31 |
But if he be found, he shall restore sevenfold; he shall give all the substance of his house.
| נאף אשה חסר-לב משחית נפשו הוא יעשנה | 32 |
He that committeth adultery with a woman is void of understanding: he doeth it that would destroy his own soul.
| נגע-וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה | 33 |
Wounds and dishonour shall he get; and his reproach shall not be wiped away.
| כי-קנאה חמת-גבר ולא-יחמול ביום נקם | 34 |
For jealousy is the rage of a man; and he will not spare in the day of vengeance.
| לא-ישא פני כל-כפר ולא-יאבה כי תרבה-שחד | 35 |
He will not regard any ransom; neither will he rest content, though thou givest many gifts.
