< מִשְׁלֵי 6 >
בני אם-ערבת לרעך תקעת לזר כפיך | 1 |
My son, if thou be surety for thy friend, thou hast engaged fast thy hand to a stranger.
נוקשת באמרי-פיך נלכדת באמרי-פיך | 2 |
Thou art ensnared with the words of thy mouth, and caught with thy own words.
עשה זאת אפוא בני והנצל-- כי באת בכף-רעך לך התרפס ורהב רעיך | 3 |
Do therefore, my son, what I say, and deliver thyself: because thou art fallen into the hand of thy neighbour. Run about, make haste, stir up thy friend:
אל-תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך | 4 |
Give not sleep to thy eyes, neither let thy eyelids slumber.
הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש | 5 |
Deliver thyself as a doe from the hand, and as a bird from the hand of the fowler.
לך-אל-נמלה עצל ראה דרכיה וחכם | 6 |
Go to the ant, O sluggard, and consider her ways, and learn wisdom:
אשר אין-לה קצין-- שטר ומשל | 7 |
Which, although she hath no guide, nor master, nor captain,
תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה | 8 |
Provideth her meat for herself in the summer, and gathereth her food in the harvest.
עד-מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך | 9 |
How long wilt thou sleep, O sluggard? when wilt thou rise out of thy sleep?
מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב | 10 |
Thou wilt sleep a little, thou wilt slumber a little, thou wilt fold thy hands a little to sleep:
ובא-כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן | 11 |
And want shall come upon thee, as a traveller, and poverty as a man armed. But if thou be diligent, thy harvest shall come as a fountain, and want shall flee far from thee.
אדם בליעל איש און הולך עקשות פה | 12 |
A man that is an apostate, an unprofitable man, walketh with a perverse mouth,
קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו | 13 |
He winketh with the eyes, presseth with the foot, speaketh with the finger.
תהפכות בלבו--חרש רע בכל-עת מדנים (מדינים) ישלח | 14 |
With a wicked heart he deviseth evil, and at all times he soweth discord.
על-כן--פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא | 15 |
To such a one his destruction shall presently come, and he shall suddenly be destroyed, and shall no longer have any remedy.
שש-הנה שנא יהוה ושבע תועבות (תועבת) נפשו | 16 |
Six things there are, which the Lord hateth, and the seventh his soul detesteth:
עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם-נקי | 17 |
Haughty eyes, a lying tongue, hands that shed innocent blood,
לב--חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה | 18 |
A heart that deviseth wicked plots, feet that are swift to run into mischief,
יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים | 19 |
A deceitful witness that uttereth lies, and him that soweth discord among brethren.
נצר בני מצות אביך ואל-תטש תורת אמך | 20 |
My son, beep the commandments of thy father, and forsake not the law of thy mother.
קשרם על-לבך תמיד ענדם על-גרגרתך | 21 |
Bind them in thy heart continually, and put them about thy neck.
בהתהלכך תנחה אתך-- בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך | 22 |
When thou walkest, let them go with thee: when thou sleepest, let them keep thee; and when thou awakest, talk with them.
כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר | 23 |
Because the commandment is a lamp, and the law a light, and reproofs of instruction are the way of life:
לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה | 24 |
That they may keep thee from the evil woman, and from the flattering tongue of the stranger.
אל-תחמד יפיה בלבבך ואל-תקחך בעפעפיה | 25 |
Let not thy heart covet her beauty, be not caught with her winks:
כי בעד-אשה זונה עד-ככר-לחם ואשת איש-- נפש יקרה תצוד | 26 |
For the price of a harlot is scarce one loaf: but the woman catcheth the precious soul of a man.
היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה | 27 |
Can a man hide fire in his bosom, and his garments not burn?
אם-יהלך איש על-הגחלים ורגליו לא תכוינה | 28 |
Or can he walk upon hot coals, and his feet not be burnt?
כן--הבא אל-אשת רעהו לא-ינקה כל-הנגע בה | 29 |
So he that goeth in to his neighbour’s wife, shall not be clean when he shall touch her.
לא-יבוזו לגנב כי יגנוב-- למלא נפשו כי ירעב | 30 |
The fault is not so great when a man hath stolen: for he stealeth to fill his hungry soul:
ונמצא ישלם שבעתים את-כל-הון ביתו יתן | 31 |
And if he be taken he shall restore sevenfold, and shall give up all the substance of his house.
נאף אשה חסר-לב משחית נפשו הוא יעשנה | 32 |
But he that is an adulterer, for the folly of his heart shall destroy his own soul:
נגע-וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה | 33 |
He gathereth to himself shame and dishonour, and his reproach shall not be blotted out:
כי-קנאה חמת-גבר ולא-יחמול ביום נקם | 34 |
Because the jealousy and rage of the husband will not spare in the day of revenge,
לא-ישא פני כל-כפר ולא-יאבה כי תרבה-שחד | 35 |
Nor will he yield to any man’s prayers, nor will he accept for satisfaction ever so many gifts.