מִשְׁלֵי 6
| בני אם-ערבת לרעך תקעת לזר כפיך | 1 |
My son, if thou hast become surety for thy friend, if thou hast stricken thy hand for a stranger,
| נוקשת באמרי-פיך נלכדת באמרי-פיך | 2 |
thou art snared with the words of thy mouth, thou art taken with the words of thy mouth.
| עשה זאת אפוא בני והנצל-- כי באת בכף-רעך לך התרפס ורהב רעיך | 3 |
Do this now, my son, and deliver thyself, since thou hast come into the hand of thy friend: go, humble thyself, and be urgent with thy friend.
| אל-תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך | 4 |
Give not sleep to thine eyes, nor slumber to thine eyelids:
| הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש | 5 |
deliver thyself as a gazelle from the hand [of the hunter], and as a bird from the hand of the fowler.
| לך-אל-נמלה עצל ראה דרכיה וחכם | 6 |
Go to the ant, thou sluggard; consider her ways and be wise:
| אשר אין-לה קצין-- שטר ומשל | 7 |
which having no chief, overseer, or ruler,
| תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה | 8 |
provideth her bread in the summer, [and] gathereth her food in the harvest.
| עד-מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך | 9 |
How long, sluggard, wilt thou lie down? When wilt thou arise out of thy sleep?
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב | 10 |
A little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to rest!
| ובא-כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן | 11 |
So shall thy poverty come as a roving plunderer, and thy penury as an armed man.
| אדם בליעל איש און הולך עקשות פה | 12 |
A man of Belial, a wicked person, is he that goeth about with a perverse mouth;
| קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו | 13 |
he winketh with his eyes, he speaketh with his feet, he teacheth with his fingers;
| תהפכות בלבו--חרש רע בכל-עת מדנים (מדינים) ישלח | 14 |
deceits are in his heart; he deviseth mischief at all times, he soweth discords.
| על-כן--פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא | 15 |
Therefore shall his calamity come suddenly: in a moment shall he be broken, and without remedy.
| שש-הנה שנא יהוה ושבע תועבות (תועבת) נפשו | 16 |
These six [things] doth Jehovah hate, yea, seven are an abomination unto him:
| עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם-נקי | 17 |
haughty eyes, a lying tongue, and hands that shed innocent blood;
| לב--חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה | 18 |
a heart that deviseth wicked imaginations; feet that are swift in running to mischief;
| יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים | 19 |
a false witness that uttereth lies, and he that soweth discords among brethren.
| נצר בני מצות אביך ואל-תטש תורת אמך | 20 |
My son, observe thy father's commandment, and forsake not the teaching of thy mother;
| קשרם על-לבך תמיד ענדם על-גרגרתך | 21 |
bind them continually upon thy heart, tie them about thy neck:
| בהתהלכך תנחה אתך-- בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך | 22 |
when thou walkest, it shall lead thee; when thou sleepest, it shall keep thee; and [when] thou awakest, it shall talk with thee.
| כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר | 23 |
For the commandment is a lamp, and the teaching a light, and reproofs of instruction are the way of life:
| לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה | 24 |
to keep thee from the evil woman, from the flattery of the tongue of a strange woman.
| אל-תחמד יפיה בלבבך ואל-תקחך בעפעפיה | 25 |
Lust not after her beauty in thy heart, neither let her take thee with her eyelids;
| כי בעד-אשה זונה עד-ככר-לחם ואשת איש-- נפש יקרה תצוד | 26 |
for by means of a whorish woman [a man is brought] to a loaf of bread, and another's wife doth hunt for the precious soul.
| היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה | 27 |
Can a man take fire in his bosom, and his garments not be burned?
| אם-יהלך איש על-הגחלים ורגליו לא תכוינה | 28 |
Can one go upon hot coals, and his feet not be scorched?
| כן--הבא אל-אשת רעהו לא-ינקה כל-הנגע בה | 29 |
So he that goeth in to his neighbour's wife: whosoever toucheth her shall not be innocent.
| לא-יבוזו לגנב כי יגנוב-- למלא נפשו כי ירעב | 30 |
They do not despise a thief, if he steal to satisfy his soul when he is hungry:
| ונמצא ישלם שבעתים את-כל-הון ביתו יתן | 31 |
and if he be found, he shall restore sevenfold; he shall give all the substance of his house.
| נאף אשה חסר-לב משחית נפשו הוא יעשנה | 32 |
Whoso committeth adultery with a woman is void of understanding: he that doeth it destroyeth his own soul.
| נגע-וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה | 33 |
A wound and contempt shall he get; and his reproach shall not be wiped away.
| כי-קנאה חמת-גבר ולא-יחמול ביום נקם | 34 |
For jealousy is the rage of a man, and he will not spare in the day of vengeance;
| לא-ישא פני כל-כפר ולא-יאבה כי תרבה-שחד | 35 |
he will not regard any ransom, neither will he rest content though thou multipliest [thy] gifts.
