מִשְׁלֵי 6
| בני אם-ערבת לרעך תקעת לזר כפיך | 1 |
Min Søn: har du borget for din næste og givet en anden Haandslag,
| נוקשת באמרי-פיך נלכדת באמרי-פיך | 2 |
er du fanget ved dine Læber og bundet ved Mundens Ord,
| עשה זאת אפוא בני והנצל-- כי באת בכף-רעך לך התרפס ורהב רעיך | 3 |
gør saa dette, min Søn, og red dig, nu du er kommet i Næstens Haand: Gaa hen uden Tøven, træng ind paa din Næste;
| אל-תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך | 4 |
und ikke dine Øjne Søvn, ej heller dine Øjenlaag Hvile,
| הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש | 5 |
red dig som en Gazel af Snaren, som en Fugl af Fuglefængerens Haand.
| לך-אל-נמלה עצל ראה דרכיה וחכם | 6 |
Gaa hen til Myren, du lade, se dens Færd og bliv viis.
| אשר אין-לה קצין-- שטר ומשל | 7 |
Skønt uden Fyrste, Foged og Styrer,
| תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה | 8 |
sørger den dog om Somren for Æde og sanker sin Føde i Høst.
| עד-מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך | 9 |
Hvor længe vil du ligge, du lade, naar staar du op af din Søvn?
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב | 10 |
Lidt Søvn endnu, lidt Blund, lidt Hvile med samlagte Hænder:
| ובא-כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן | 11 |
som en Stimand kommer da Fattigdom over dig, Trang som en skjoldvæbnet Mand.
| אדם בליעל איש און הולך עקשות פה | 12 |
En Nidding, en ussel Mand er den, som vandrer med Falskhed i Munden,
| קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו | 13 |
som blinker med Øjet, skraber med Foden og giver Tegn med Fingrene,
| תהפכות בלבו--חרש רע בכל-עת מדנים (מדינים) ישלח | 14 |
som smeder Rænker i Hjertet og altid kun ypper Kiv;
| על-כן--פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא | 15 |
derfor kommer hans Undergang brat, han knuses paa Stedet, kan ikke læges.
| שש-הנה שנא יהוה ושבע תועבות (תועבת) נפשו | 16 |
Seks Ting hader HERREN, syv er hans Sjæl en Gru:
| עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם-נקי | 17 |
Stolte Øjne, Løgnetunge, Hænder, der udgyder uskyldigt Blod,
| לב--חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה | 18 |
et Hjerte, der udtænker onde Raad, Fødder, der haster og iler til ondt,
| יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים | 19 |
falsk Vidne, der farer med Løgn, og den, som sætter Splid mellem Brødre.
| נצר בני מצות אביך ואל-תטש תורת אמך | 20 |
Min Søn, tag Vare paa din Faders Bud, opgiv ikke din Moders Belæring,
| קשרם על-לבך תמיד ענדם על-גרגרתך | 21 |
bind dem altid paa dit Hjerte, knyt dem fast om din Hals;
| בהתהלכך תנחה אתך-- בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך | 22 |
paa din Vandring lede den dig, paa dit Leje vogte den dig, den tale dig til, naar du vaagner;
| כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר | 23 |
thi Budet er en Lygte, Læren Lys, og Tugtens Revselse Livets Vej
| לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה | 24 |
for at vogte dig for Andenmands Hustru, for fremmed Kvindes sleske Tunge!
| אל-תחמד יפיה בלבבך ואל-תקחך בעפעפיה | 25 |
Attraa ej i dit Hjerte hendes Skønhed, hendes Blik besnære dig ej!
| כי בעד-אשה זונה עד-ככר-לחם ואשת איש-- נפש יקרה תצוד | 26 |
Thi en Skøge faar man blot for et Brød, men Andenmands Hustru fanger dyrebar Sjæl.
| היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה | 27 |
Kan nogen bære Ild i sin Brystfold, uden at Klæderne brænder?
| אם-יהלך איש על-הגחלים ורגליו לא תכוינה | 28 |
Kan man vandre paa glødende Kul, uden at Fødderne svides?
| כן--הבא אל-אשת רעהו לא-ינקה כל-הנגע בה | 29 |
Saa er det at gaa ind til sin Næstes Hustru; ingen, der rører hende, slipper for Straf.
| לא-יבוזו לגנב כי יגנוב-- למלא נפשו כי ירעב | 30 |
Ringeagter man ikke Tyven, naar han stjæler for at stille sin Sult?
| ונמצא ישלם שבעתים את-כל-הון ביתו יתן | 31 |
Om han gribes, maa han syvfold bøde og afgive alt sit Huses Gods.
| נאף אשה חסר-לב משחית נפשו הוא יעשנה | 32 |
Afsindig er den, der boler med hende, kun en Selvmorder handler saa;
| נגע-וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה | 33 |
han opnaar Hug og Skændsel, og aldrig udslettes hans Skam.
| כי-קנאה חמת-גבר ולא-יחמול ביום נקם | 34 |
Thi Skinsyge vækker Mandens Vrede, han skaaner ikke paa Hævnens Dag;
| לא-ישא פני כל-כפר ולא-יאבה כי תרבה-שחד | 35 |
ingen Bøde tager han god; store Tilbud rører ham ikke.
