מִשְׁלֵי 5
| בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט-אזנך | 1 |
| לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו | 2 |
| כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה | 3 |
| ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות | 4 |
| רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו (Sheol h7585) | 5 |
| ארח חיים פן-תפלס נעו מעגלתיה לא תדע | 6 |
| ועתה בנים שמעו-לי ואל-תסורו מאמרי-פי | 7 |
| הרחק מעליה דרכך ואל-תקרב אל-פתח ביתה | 8 |
| פן-תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי | 9 |
| פן-ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי | 10 |
| ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך | 11 |
| ואמרת--איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי | 12 |
| ולא-שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא-הטיתי אזני | 13 |
| כמעט הייתי בכל-רע-- בתוך קהל ועדה | 14 |
| שתה-מים מבורך ונזלים מתוך בארך | 15 |
| יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים | 16 |
| יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך | 17 |
| יהי-מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך | 18 |
| אילת אהבים ויעלת-חן דדיה ירוך בכל-עת באהבתה תשגה תמיד | 19 |
| ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה | 20 |
| כי נכח עיני יהוה--דרכי-איש וכל-מעגלתיו מפלס | 21 |
| עוונתיו--ילכדנו את-הרשע ובחבלי חטאתו יתמך | 22 |
| הוא--ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה | 23 |
