מִשְׁלֵי 5

1 בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט-אזנך

My son! to my wisdom give attention, To mine understanding incline thine ear,

2 לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו

To observe thoughtfulness, And knowledge do thy lips keep.

3 כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה

For the lips of a strange woman drop honey, And smoother than oil [is] her mouth,

4 ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות

And her latter end [is] bitter as wormwood, Sharp as a sword [with] mouths.

5 רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו (Sheol h7585)

Her feet are going down to death, Sheol do her steps take hold of. (Sheol h7585)

6 ארח חיים פן-תפלס נעו מעגלתיה לא תדע

The path of life — lest thou ponder, Moved have her paths — thou knowest not.

7 ועתה בנים שמעו-לי ואל-תסורו מאמרי-פי

And now, ye sons, hearken to me, And turn not from sayings of my mouth.

8 הרחק מעליה דרכך ואל-תקרב אל-פתח ביתה

Keep far from off her thy way, And come not near unto the opening of her house,

9 פן-תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי

Lest thou give to others thy honour, And thy years to the fierce,

10 פן-ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי

Lest strangers be filled [with] thy power, And thy labours in the house of a stranger,

11 ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך

And thou hast howled in thy latter end, In the consumption of thy flesh and thy food,

12 ואמרת--איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי

And hast said, 'How have I hated instruction, And reproof hath my heart despised,

13 ולא-שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא-הטיתי אזני

And I have not hearkened to the voice of my directors, And to my teachers have not inclined mine ear.

14 כמעט הייתי בכל-רע-- בתוך קהל ועדה

As a little thing I have been all evil, In the midst of an assembly and a company.

15 שתה-מים מבורך ונזלים מתוך בארך

Drink waters out of thine own cistern, Even flowing ones out of thine own well.

16 יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים

Let thy fountains be scattered abroad, In broad places rivulets of waters.

17 יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך

Let them be to thee for thyself, And not to strangers with thee.

18 יהי-מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך

Let thy fountain be blessed, And rejoice because of the wife of thy youth,

19 אילת אהבים ויעלת-חן דדיה ירוך בכל-עת באהבתה תשגה תמיד

A hind of loves, and a roe of grace! Let her loves satisfy thee at all times, In her love magnify thyself continually.

20 ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה

And why dost thou magnify thyself, My son, with a stranger? And embrace the bosom of a strange woman?

21 כי נכח עיני יהוה--דרכי-איש וכל-מעגלתיו מפלס

For over-against the eyes of Jehovah are the ways of each, And all his paths He is pondering.

22 עוונתיו--ילכדנו את-הרשע ובחבלי חטאתו יתמך

His own iniquities do capture the wicked, And with the ropes of his sin he is holden.

23 הוא--ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה

He dieth without instruction, And in the abundance of his folly magnifieth himself!