מִשְׁלֵי 5

1 בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט-אזנך

My son, to my wisdom, attend, and, to mine understanding, incline thou thine ear:

2 לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו

That thou mayest preserve discretion, —and, as for knowledge, that thy lips may guard it.

3 כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה

For, with sweet droppings, drip the lips of her that is a stranger, and, smoother than oil, is her mouth;

4 ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות

But, the latter end of her, is bitter as wormwood, sharp, as a two-edged sword!

5 רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו (Sheol h7585)

Her feet, are going down to death, —on hades, will her steps take firm hold. (Sheol h7585)

6 ארח חיים פן-תפלס נעו מעגלתיה לא תדע

Lest, the path of life, she should ponder, her tracks have wandered she knoweth not [whither].

7 ועתה בנים שמעו-לי ואל-תסורו מאמרי-פי

Now, therefore, ye sons, hearken unto me, and do not turn away from the sayings of my mouth.

8 הרחק מעליה דרכך ואל-תקרב אל-פתח ביתה

Keep far from her thy way, and do not go near the opening of her house:

9 פן-תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי

Lest thou give, to other men, thy vigour, and thy years, to him that is cruel:

10 פן-ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי

Lest strange men, be well fed, by thy strength, and, thy toils, be in the house of the alien.

11 ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך

So shalt thou grieve in thy latter end, in the failing of thy flesh and of thy healthy condition;

12 ואמרת--איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי

And thou shalt say—How I hated correction! and, reproof, my heart disdained;

13 ולא-שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא-הטיתי אזני

Neither hearkened I to the voice of my teachers, nor, to my instructors, inclined I mine ear:

14 כמעט הייתי בכל-רע-- בתוך קהל ועדה

Soon was I in all evil, in the midst of convocation and assembly.

15 שתה-מים מבורך ונזלים מתוך בארך

Drink thou water out of thine own cistern, and flowing streams out of the midst of thine own well.

16 יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים

Let not thy fountains, flow over, abroad, in the streets, dividings of waters:

17 יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך

Let them be for thyself, alone, and not for strangers with thee.

18 יהי-מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך

Let thy well-spring be blessed, —and get thy joy from the wife of thy youth: —

19 אילת אהבים ויעלת-חן דדיה ירוך בכל-עת באהבתה תשגה תמיד

A loving hind! a graceful doe! let, her bosom, content thee at all times, and, in her love, mayst thou stray evermore.

20 ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה

Wherefore, then, shouldst thou stray, my son, with a strange woman? or embrace the bosom of a woman unknown?

21 כי נכח עיני יהוה--דרכי-איש וכל-מעגלתיו מפלס

For, before the eyes of Yahweh, are the ways of a man, —and, all his tracks, doth he consider:

22 עוונתיו--ילכדנו את-הרשע ובחבלי חטאתו יתמך

His own iniquities, shall entrap him with the lawless, and, by the cords of his own sin, shall he be seized.

23 הוא--ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה

He, shall die, for lack of discipline, and, by the abounding of his perversity, shall he be lost.