מִשְׁלֵי 5

1 בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט-אזנך

My son, attend unto my wisdom; to my understanding incline thou thy ear:

2 לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו

That thou mayest observe discretion, and that thy lips may keep knowledge.

3 כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה

For as of fine honey drop the lips of an adulterous woman, and smoother than oil is her palate;

4 ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות

But her end is bitter as wormwood, it is sharp as a two-edged sword.

5 רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו (Sheol h7585)

Her feet go down to death, her steps take firm hold on the nether world: (Sheol h7585)

6 ארח חיים פן-תפלס נעו מעגלתיה לא תדע

So that she cannot balance the path of life; her tracks are unsteady, and she knoweth it not.

7 ועתה בנים שמעו-לי ואל-תסורו מאמרי-פי

And now, O ye children, hearken unto me, and depart not from the sayings of my mouth.

8 הרחק מעליה דרכך ואל-תקרב אל-פתח ביתה

Remove far from her thy way, and come not nigh to the door of her house;

9 פן-תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי

That thou mayest not give up unto others thy vigor, and thy years unto the cruel;

10 פן-ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי

That strangers may not satisfy themselves with thy strength, and with thy exertions, in the house of an alien:

11 ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך

While thou moanest at thy end, when thy flesh and thy body are coming to their end,

12 ואמרת--איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי

And thou sayest, How have I hated correction, and how hath my heart rejected reproof;

13 ולא-שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא-הטיתי אזני

While I hearkened not to the voice of my instructors, and to my teachers I inclined not my ear;

14 כמעט הייתי בכל-רע-- בתוך קהל ועדה

But little more was wanting, and I had been in all [kinds of] unhappiness in the midst of the congregation and assembly.

15 שתה-מים מבורך ונזלים מתוך בארך

Drink water out of thy own cistern, and running waters out of thy own well.

16 יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים

So will thy springs overflow abroad; and in the open streets will be thy rivulets of water;

17 יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך

They will be thy own only, and not those of strangers with thee.

18 יהי-מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך

Thy fountain will be blessed: and rejoice with the wife of thy youth, —

19 אילת אהבים ויעלת-חן דדיה ירוך בכל-עת באהבתה תשגה תמיד

The lovely gazelle and the graceful chamois: let her bosom satisfy thee abundantly at all times; with her love be thou ravished continually.

20 ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה

And why wilt thou, my son, be ravished with an adulteress, and embrace the bosom of an alien woman?

21 כי נכח עיני יהוה--דרכי-איש וכל-מעגלתיו מפלס

For before the eyes of the Lord are the ways of man, and all his tracks doth he weigh in the balance.

22 עוונתיו--ילכדנו את-הרשע ובחבלי חטאתו יתמך

His own iniquities will truly catch the wicked, and with the cords of his sin will he be held firmly.

23 הוא--ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה

He will indeed die for want of correction; and through the abundance of his folly will he sink into error.