מִשְׁלֵי 5
| בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט-אזנך | 1 |
Mærk dig, min Søn, min Visdom, bøj til min Indsigt dit Øre,
| לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו | 2 |
at Kløgt maa vaage øver dig, Læbernes Kundskab vare paa dig.
| כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה | 3 |
Thi af Honning drypper den fremmedes Læber, glattere end Olie er hendes Gane;
| ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות | 4 |
men til sidst er hun besk som Malurt, hvas som tveægget Sværd;
| רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו (Sheol h7585) | 5 |
hendes Fødder styrer nedad mod Døden, til Dødsriget stunder hendes Fjed; (Sheol h7585)
| ארח חיים פן-תפלס נעו מעגלתיה לא תדע | 6 |
hun følger ej Livets Vej, hendes Spor er bugtet, hun ved det ikke.
| ועתה בנים שמעו-לי ואל-תסורו מאמרי-פי | 7 |
Hør mig da nu, min Søn, vig ikke fra min Munds Ord!
| הרחק מעליה דרכך ואל-תקרב אל-פתח ביתה | 8 |
Lad din Vej være langt fra hende, kom ej hendes Husdør nær,
| פן-תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי | 9 |
at du ikke maa give andre din Ære, en grusom Mand dine Aar.
| פן-ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי | 10 |
at ikke dit Gods skal mætte fremmede, din Vinding ende i Andenmands Hus,
| ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך | 11 |
saa du gribes af Anger til sidst, naar dit Kød og Huld svinder hen,
| ואמרת--איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי | 12 |
og du siger: »Ak, at jeg hadede Tugt, at mit Hjerte lod haant om Revselse,
| ולא-שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא-הטיתי אזני | 13 |
saa jeg ikke lød mine Læreres Røst, ej bøjed mit Øre til dem, som lærte mig!
| כמעט הייתי בכל-רע-- בתוך קהל ועדה | 14 |
Nær var jeg kommet i alskens Ulykke midt i Forsamling og Menighed!«
| שתה-מים מבורך ונזלים מתוך בארך | 15 |
Drik Vand af din egen Cisterne og rindende Vand af din Brønd;
| יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים | 16 |
lad ej dine Kilder flyde paa Gaden, ej dine Bække paa Torvene!
| יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך | 17 |
Dig skal de tilhøre, dig alene, ingen fremmed ved Siden af dig!
| יהי-מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך | 18 |
Velsignet være dit Væld, og glæd dig ved din Ungdoms Hustru,
| אילת אהבים ויעלת-חן דדיה ירוך בכל-עת באהבתה תשגה תמיד | 19 |
den elskelige Hind, den yndige Gazel; hendes Elskov fryde dig stedse, berus dig altid i hendes Kærlighed!
| ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה | 20 |
Hvi beruser du dig, min Søn, i en fremmed og tager en andens Hustru i Favn?
| כי נכח עיני יהוה--דרכי-איש וכל-מעגלתיו מפלס | 21 |
Thi for HERRENS Øjne er Menneskets Veje, grant følger han alle dets Spor;
| עוונתיו--ילכדנו את-הרשע ובחבלי חטאתו יתמך | 22 |
den gudløse fanges af egen Brøde og holdes fast i Syndens Reb;
| הוא--ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה | 23 |
han dør af Mangel paa Tugt, gaar til ved sin store Daarskab.
