דברי למואל מלך-- משא אשר-יסרתו אמו | 1 |
מה-ברי ומה-בר-בטני ומה בר-נדרי | 2 |
אל-תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין | 3 |
אל למלכים למואל--אל למלכים שתו-יין ולרוזנים או (אי) שכר | 4 |
פן-ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל-בני-עני | 5 |
תנו-שכר לאובד ויין למרי נפש | 6 |
ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר-עוד | 7 |
פתח-פיך לאלם אל-דין כל-בני חלוף | 8 |
פתח-פיך שפט-צדק ודין עני ואביון | 9 |
אשת-חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה | 10 |
בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר | 11 |
גמלתהו טוב ולא-רע-- כל ימי חייה | 12 |
דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה | 13 |
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה | 14 |
ותקם בעוד לילה--ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה | 15 |
זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע (נטעה) כרם | 16 |
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה | 17 |
טעמה כי-טוב סחרה לא-יכבה בליל (בלילה) נרה | 18 |
ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך | 19 |
כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון | 20 |
לא-תירא לביתה משלג כי כל-ביתה לבש שנים | 21 |
מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה | 22 |
נודע בשערים בעלה בשבתו עם-זקני-ארץ | 23 |
סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני | 24 |
עז-והדר לבושה ותשחק ליום אחרון | 25 |
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה | 26 |
צופיה הילכות (הליכות) ביתה ולחם עצלות לא תאכל | 27 |
קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה | 28 |
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה | 29 |
שקר החן והבל היפי אשה יראת-יהוה היא תתהלל | 30 |
תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה | 31 |