מִשְׁלֵי 31
| דברי למואל מלך-- משא אשר-יסרתו אמו | 1 |
Die Worte an den König Lemuel, ein Spruch, den seine Mutter lehrte:
| מה-ברי ומה-בר-בטני ומה בר-נדרי | 2 |
"Was soll ich dir, mein Sohn, was Lemuel, mein Erstgeborener, dir sagen? Nicht doch, du meines Leibes Sohn, nicht doch du Sohn, den durch Gelübde ich erworben!
| אל-תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין | 3 |
Nicht gib den Weibern deine Kraft, noch deine Liebe Königs Freundinnen!
| אל למלכים למואל--אל למלכים שתו-יין ולרוזנים או (אי) שכר | 4 |
Nicht ziemt den Königen, o Lemuel, nicht ziemt den Königen der Weingenuß, so wenig, wie den Fürsten der des Bieres,
| פן-ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל-בני-עני | 5 |
daß er nicht zeche und des Rechts vergäße und der Bedrückten Sache ändere.
| תנו-שכר לאובד ויין למרי נפש | 6 |
Dem Elenden gebt Bier und dem betrübten Herzen Wein!
| ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר-עוד | 7 |
Er soll nur trinken und des Jammers so vergessen und seines Leids nicht mehr gedenken!
| פתח-פיך לאלם אל-דין כל-בני חלוף | 8 |
Tu deinen Mund für Stumme auf und für die Sache derer, die Vertretung nötig haben!
| פתח-פיך שפט-צדק ודין עני ואביון | 9 |
Tu deinen Mund auf als gerechter Herrscher, als Anwalt des Bedrängten und des Armen!"
| אשת-חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה | 10 |
Ah, wem ein wackres Weib zuteil geworden, dem geht sie über Perlenwert.
| בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר | 11 |
Bei ihrem Mann genießt sie Zutrauen, und an Gewinn fehlt es ihm nicht.
| גמלתהו טוב ולא-רע-- כל ימי חייה | 12 |
Charitin ist sie ihm; sie tut ihm nie ein Leid ihr ganzes Leben.
| דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה | 13 |
Die Arbeit nur ist ihre Lust; sie sieht sich um nach Wolle und nach Flachs.
| היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה | 14 |
Einem Kauffahrerschiff gleicht sie, von ferne schafft sie sich die Nahrung her.
| ותקם בעוד לילה--ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה | 15 |
Früh bricht sie in der Nacht den Schlaf, bereitet Speise ihrem Hausgesinde.
| זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע (נטעה) כרם | 16 |
Gern hätte sie ein Feld; sie kauft es vom Ersparten sich und eines Weinbergs Pflanzung.
| חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה | 17 |
Hat ihre Lenden fest gegürtet, und rüstig reget sie die Arme.
| טעמה כי-טוב סחרה לא-יכבה בליל (בלילה) נרה | 18 |
Jetzt sieht sie, wie voran geht alles, und ihre Lampe bleibt des Nachts nicht ausgelöscht.
| ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך | 19 |
Kommt sie alsdann zum Stoff für's Spinnen, so fassen ihre Hände fest die Spindel.
| כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון | 20 |
Lädt Arme ein; dem Elenden gibt sie die Hand.
| לא-תירא לביתה משלג כי כל-ביתה לבש שנים | 21 |
Mit Winterschnee nimmt für ihr Hausgesinde sie es auf; in doppelte Gewandung hüllet sie die Ihren.
| מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה | 22 |
Näht Teppiche für sich aus Linnen und aus dem Purpur Kleider.
| נודע בשערים בעלה בשבתו עם-זקני-ארץ | 23 |
Obenan steht in den Schulen ihr Gemahl, wenn mit den Ältesten des Landes er zusaminensitzt.
| סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני | 24 |
Phöniziens Händlern gibt sie Gürtel; ein feines Unterkleid hat sie gefertigt und verkauft es.
| עז-והדר לבושה ותשחק ליום אחרון | 25 |
Reich, prächtig ist ihr Kleid, und so lacht sie des künftigen Tages.
| פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה | 26 |
Sie spricht, und lautere Wahrheit ist's, und was sie redet, ist nur liebevolle Lehre.
| צופיה הילכות (הליכות) ביתה ולחם עצלות לא תאכל | 27 |
Tatkräftig überwacht sie ihres Hauses Ordnung, und Brot der Faulheit läßt sie nicht genießen.
| קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה | 28 |
Und wo sich ihre Kinder zeigen, preist man sie und rühmt sie, wo ihr Gatte:
| רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה | 29 |
"Viel Frauen haben wacker sich gezeigt; du aber übertriffst sie alle.
| שקר החן והבל היפי אשה יראת-יהוה היא תתהלל | 30 |
Wie schwinden Anmut hin und Schönheit! Ein Weib, das Furcht hat vor dem Herrn, das soll man rühmen!
| תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה | 31 |
Zollt ihr, was ihr gebührt! Selbst in den Toren künden ihre Werke ihren Ruhm."
