מִשְׁלֵי 31

1 דברי למואל מלך-- משא אשר-יסרתו אמו

The words of Lemuel the king, —the strain which was taught him by his mother: —

2 מה-ברי ומה-בר-בטני ומה בר-נדרי

What, my son? and what, the son of my womb? aye what, the son of my vows?

3 אל-תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין

Do not give, to women, thy strength, nor thy ways, to them who ruin kings.

4 אל למלכים למואל--אל למלכים שתו-יין ולרוזנים או (אי) שכר

It is not for kings, O Lemuel, it is not for kings to drink wine, nor, for dignitaries, to desire strong drink,

5 פן-ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל-בני-עני

Lest he drink, and forget that which is decreed, and alter the plea of any who are sorely oppressed.

6 תנו-שכר לאובד ויין למרי נפש

Give strong drink, to him that is perishing, and wine, to such as are embittered in soul:

7 ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר-עוד

Let him drink, and forget his poverty, and, his wearying toil, let him remember no more.

8 פתח-פיך לאלם אל-דין כל-בני חלוף

Open thy mouth for the dumb, for the cause of all the children of the departed.

9 פתח-פיך שפט-צדק ודין עני ואביון

Open thy mouth—judge righteously, —and administer justice for the poor and the needy.

10 אשת-חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה

A virtuous woman, who can find? for, far beyond corals, is her worth.

11 בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר

The heart of her husband, trusteth her, and, gain, he shall not lack:

12 גמלתהו טוב ולא-רע-- כל ימי חייה

She doeth him good and not evil, all the days of her life:

13 דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה

She seeketh wool and flax, and worketh willingly with her hands:

14 היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה

She is like the ships of the merchant, from afar, she bringeth in her food;

15 ותקם בעוד לילה--ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה

And she riseth, while yet it is night, and giveth food to her household, and a task to her maidens:

16 זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע (נטעה) כרם

She considereth a field, and procureth it, Out of the fruit of her hands, she planteth a vineyard:

17 חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה

She girdeth, with strength her loins, and putteth vigour into her arms:

18 טעמה כי-טוב סחרה לא-יכבה בליל (בלילה) נרה

She tasteth, whether, good, be her merchandise, and her lamp, goeth not out by night:

19 ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך

Her hands, she putteth forth to the distaff, and, her palms, lay hold of the spindle:

20 כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון

Her palm, she spreadeth out to the oppressed, and, her hands, she extendeth to the needy:

21 לא-תירא לביתה משלג כי כל-ביתה לבש שנים

She feareth not, for her household, because of the snow, for, all her household, are clothed with crimson:

22 מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה

Coverlets, she maketh for herself, Of white linen and of purple, is her clothing:

23 נודע בשערים בעלה בשבתו עם-זקני-ארץ

Known in the gates, is her husband, when he sitteth, with the elders of the land:

24 סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני

Fine linen wraps, she maketh and selleth, and, girdles, doth she deliver to the trader:

25 עז-והדר לבושה ותשחק ליום אחרון

Strength and dignity, are her clothing, and she laugheth at the time to come:

26 פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה

Her mouth, she openeth with wisdom, and, the instruction of kindness, is on her tongue:

27 צופיה הילכות (הליכות) ביתה ולחם עצלות לא תאכל

She looketh well to the goings of her household, and, the bread of idleness, will she not eat.

28 קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה

Her children rise up, and call her happy! her husband, and he praiseth her: —

29 רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה

Many daughters, have done virtuously, but, thou, excellest them all!

30 שקר החן והבל היפי אשה יראת-יהוה היא תתהלל

Deceitful is loveliness and vain is beauty, The woman that revereth Yahweh, she, shall be praised:

31 תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה

Give her of the fruit of her own hands, and let her own works, praise her in the gates.