< מִשְׁלֵי 31 >

דברי למואל מלך-- משא אשר-יסרתו אמו 1
The words of king Lemuel, the prophecy that his mother taught him:
מה-ברי ומה-בר-בטני ומה בר-נדרי 2
What, my son? and what, O son of my womb? and what, O son of my vows?
אל-תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין 3
Give not thy strength unto women, nor thy ways to them that destroy kings.
אל למלכים למואל--אל למלכים שתו-יין ולרוזנים או (אי) שכר 4
It is not for kings, Lemuel, it is not for kings to drink wine, nor for rulers [to say], Where is the strong drink?
פן-ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל-בני-עני 5
— lest they drink and forget the law, and pervert the judgment of any of the children of affliction.
תנו-שכר לאובד ויין למרי נפש 6
Give strong drink unto him that is ready to perish, and wine unto the bitter of soul:
ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר-עוד 7
let him drink, and forget his poverty, and remember his misery no more.
פתח-פיך לאלם אל-דין כל-בני חלוף 8
Open thy mouth for the dumb, for the cause of all those that are left desolate.
פתח-פיך שפט-צדק ודין עני ואביון 9
Open thy mouth, judge righteously, and minister justice to the afflicted and needy.
אשת-חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה 10
Who can find a woman of worth? for her price is far above rubies.
בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר 11
The heart of her husband confideth in her, and he shall have no lack of spoil.
גמלתהו טוב ולא-רע-- כל ימי חייה 12
She doeth him good, and not evil, all the days of her life.
דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה 13
She seeketh wool and flax, and worketh willingly with her hands.
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה 14
She is like the merchants' ships: she bringeth her food from afar;
ותקם בעוד לילה--ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה 15
And she riseth while it is yet night, and giveth meat to her household, and the day's work to her maidens.
זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע (נטעה) כרם 16
She considereth a field, and acquireth it; of the fruit of her hands she planteth a vineyard.
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה 17
She girdeth her loins with strength, and maketh strong her arms.
טעמה כי-טוב סחרה לא-יכבה בליל (בלילה) נרה 18
She perceiveth that her earning is good; her lamp goeth not out by night.
ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך 19
She putteth her hands to the distaff, and her hands hold the spindle.
כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון 20
She stretcheth out her hand to the afflicted, and she reacheth forth her hands to the needy.
לא-תירא לביתה משלג כי כל-ביתה לבש שנים 21
She is not afraid of the snow for her household; for all her household are clothed with scarlet.
מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה 22
She maketh herself coverlets; her clothing is byssus and purple.
נודע בשערים בעלה בשבתו עם-זקני-ארץ 23
Her husband is known in the gates, when he sitteth among the elders of the land.
סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני 24
She maketh body linen and selleth it, and delivereth girdles unto the merchant.
עז-והדר לבושה ותשחק ליום אחרון 25
Strength and dignity are her clothing, and she laugheth [at] the coming day.
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה 26
She openeth her mouth with wisdom; and upon her tongue is the law of kindness.
צופיה הילכות (הליכות) ביתה ולחם עצלות לא תאכל 27
She surveyeth the ways of her household, and eateth not the bread of idleness.
קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה 28
Her children rise up and call her blessed; her husband [also], and he praiseth her:
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה 29
Many daughters have done worthily, but thou excellest them all.
שקר החן והבל היפי אשה יראת-יהוה היא תתהלל 30
Gracefulness is deceitful and beauty is vain; a woman [that] feareth Jehovah, she shall be praised.
תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה 31
Give her of the fruit of her hands, and let her own works praise her in the gates.

< מִשְׁלֵי 31 >