מִשְׁלֵי 31
| דברי למואל מלך-- משא אשר-יסרתו אמו | 1 |
Kong Lemuel af Massas Ord; som hans Moder tugtede ham med.
| מה-ברי ומה-בר-בטני ומה בר-נדרי | 2 |
Hvad, Lemuel, min Søn, min førstefødte, hvad skal jeg sige dig, hvad, mit Moderlivs Søn, hvad, mine Løfters Søn?
| אל-תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין | 3 |
Giv ikke din Kraft til Kvinder, din Kærlighed til dem, der ødelægger Konger.
| אל למלכים למואל--אל למלכים שתו-יין ולרוזנים או (אי) שכר | 4 |
Det klæder ej Konger, Lemuel, det klæder ej Konger at drikke Vin eller Fyrster at kræve stærke Drikke,
| פן-ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל-בני-עני | 5 |
at de ikke skal drikke og glemme Vedtægt og bøje Retten for alle arme.
| תנו-שכר לאובד ויין למרי נפש | 6 |
Giv den segnende stærke Drikke, og giv den mismodige Vin;
| ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר-עוד | 7 |
lad ham drikke og glemme sin Fattigdom, ej mer ihukomme sin Møje.
| פתח-פיך לאלם אל-דין כל-בני חלוף | 8 |
Luk Munden op for den stumme, for alle lidendes Sag;
| פתח-פיך שפט-צדק ודין עני ואביון | 9 |
luk Munden op og døm retfærdigt, skaf den arme og fattige Ret!
| אשת-חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה | 10 |
Hvo finder en duelig Hustru? Hendes Værd staar langt over Perlers.
| בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר | 11 |
Hendes Husbonds Hjerte stoler paa hende, paa Vinding skorter det ikke.
| גמלתהו טוב ולא-רע-- כל ימי חייה | 12 |
Hun gør ham godt og intet ondt alle sine Levedage.
| דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה | 13 |
Hun sørger for Uld og Hør, hun bruger sine Hænder med Lyst.
| היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה | 14 |
Hun er som en Købmands Skibe, sin Føde henter hun langvejs fra.
| ותקם בעוד לילה--ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה | 15 |
Endnu før Dag staar hun op og giver Huset Mad, sine Piger deres tilmaalte Del.
| זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע (נטעה) כרם | 16 |
Hun tænker paa en Mark og faar den, hun planter en Vingaard, for hvad hun har tjent.
| חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה | 17 |
Hun bælter sin Hofte med Kraft, lægger Styrke i sine Arme.
| טעמה כי-טוב סחרה לא-יכבה בליל (בלילה) נרה | 18 |
Hun skønner, hendes Husholdning lykkes, hendes Lampe gaar ikke ud om Natten.
| ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך | 19 |
Hun rækker sine Hænder mod Rokken, Fingrene tager om Tenen.
| כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון | 20 |
Hun rækker sin Haand til den arme, rækker Armene ud til den fattige.
| לא-תירא לביתה משלג כי כל-ביתה לבש שנים | 21 |
Af Sne har hun intet at frygte for sit Hus, thi hele hendes Hus er klædt i Skarlagen.
| מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה | 22 |
Tæpper laver hun sig, hun er klædt i Byssus og Purpur.
| נודע בשערים בעלה בשבתו עם-זקני-ארץ | 23 |
Hendes Husbond er kendt i Portene, naar han sidder blandt Landets Ældste.
| סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני | 24 |
Hun væver Linned til Salg og sælger Bælter til Kræmmeren.
| עז-והדר לבושה ותשחק ליום אחרון | 25 |
Klædt i Styrke og Hæder gaar hun Morgendagen i Møde med Smil.
| פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה | 26 |
Hun aabner Munden med Visdom, med mild Vejledning paa Tungen.
| צופיה הילכות (הליכות) ביתה ולחם עצלות לא תאכל | 27 |
Hun vaager over Husets Gænge og spiser ej Ladheds Brød.
| קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה | 28 |
Hendes Sønner staar frem og giver hende Pris, hendes Husbond synger hendes Lov:
| רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה | 29 |
»Mange duelige Kvinder findes, men du staar over dem alle!«
| שקר החן והבל היפי אשה יראת-יהוה היא תתהלל | 30 |
Ynde er Svig og Skønhed Skin; en Kvinde, som frygter HERREN, skal roses.
| תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה | 31 |
Lad hende faa sine Hænders Frugt, hendes Gerninger synger hendes Lov i Portene.
