בני תורתי אל-תשכח ומצותי יצר לבך | 1 |
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל־תִּשְׁכָּח וּמִצְוֺתַי יִצֹּר לִבֶּֽךָ׃ |
כי ארך ימים ושנות חיים-- ושלום יוסיפו לך | 2 |
כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָֽךְ׃ |
חסד ואמת אל-יעזבך קשרם על-גרגרותיך כתבם על-לוח לבך | 3 |
חֶסֶד וֶאֱמֶת אַֽל־יַעַזְבֻךָ קׇשְׁרֵם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּֽךָ׃ |
ומצא-חן ושכל-טוב-- בעיני אלהים ואדם | 4 |
וּמְצָא־חֵן וְשֵֽׂכֶל־טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָֽם׃ |
בטח אל-יהוה בכל-לבך ואל-בינתך אל-תשען | 5 |
בְּטַח אֶל־יְהֹוָה בְּכׇל־לִבֶּךָ וְאֶל־בִּינָתְךָ אַל־תִּשָּׁעֵֽן׃ |
בכל-דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך | 6 |
בְּכׇל־דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃ |
אל-תהי חכם בעיניך ירא את-יהוה וסור מרע | 7 |
אַל־תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת־יְהֹוָה וְסוּר מֵרָֽע׃ |
רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך | 8 |
רִפְאוּת תְּהִי לְשׇׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ׃ |
כבד את-יהוה מהונך ומראשית כל-תבואתך | 9 |
כַּבֵּד אֶת־יְהֹוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כׇּל־תְּבוּאָתֶֽךָ׃ |
וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו | 10 |
וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹֽצוּ׃ |
מוסר יהוה בני אל-תמאס ואל-תקץ בתוכחתו | 11 |
מוּסַר יְהֹוָה בְּנִי אַל־תִּמְאָס וְאַל־תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃ |
כי את אשר יאהב יהוה יוכיח וכאב את-בן ירצה | 12 |
כִּי אֶת ־ אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהֹוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת־בֵּן יִרְצֶֽה׃ |
אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה | 13 |
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חׇכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָֽה׃ |
כי טוב סחרה מסחר-כסף ומחרוץ תבואתה | 14 |
כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר־כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָֽהּ׃ |
יקרה היא מפניים (מפנינים) וכל-חפציך לא ישוו-בה | 15 |
יְקָרָה הִיא (מפניים) [מִפְּנִינִים] וְכׇל־חֲפָצֶיךָ לֹא יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃ |
ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד | 16 |
אֹרֶךְ יָמִים בִּֽימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבֽוֹד׃ |
דרכיה דרכי-נעם וכל-נתיבותיה שלום | 17 |
דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם וְֽכׇל־נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלֽוֹם׃ |
עץ-חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר | 18 |
עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְֽתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּֽׁר׃ |
יהוה--בחכמה יסד-ארץ כונן שמים בתבונה | 19 |
יְֽהֹוָה בְּחׇכְמָה יָסַד־אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָֽה׃ |
בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו-טל | 20 |
בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ־טָֽל׃ |
בני אל-ילזו מעיניך נצר תשיה ומזמה | 21 |
בְּנִי אַל־יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּֽה׃ |
ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרתיך | 22 |
וְיִֽהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃ |
אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף | 23 |
אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּֽוֹף׃ |
אם-תשכב לא-תפחד ושכבת וערבה שנתך | 24 |
אִם־תִּשְׁכַּב לֹֽא־תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְֽעָרְבָה שְׁנָתֶֽךָ׃ |
אל-תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כי תבא | 25 |
אַל־תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹֽא׃ |
כי-יהוה יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד | 26 |
כִּֽי־יְהֹוָה יִֽהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּֽכֶד׃ |
אל-תמנע-טוב מבעליו-- בהיות לאל ידיך (ידך) לעשות | 27 |
אַל־תִּמְנַע־טוֹב מִבְּעָלָיו בִּֽהְיוֹת לְאֵל (ידיך) [יָדְךָ] לַעֲשֽׂוֹת׃ |
אל-תאמר לרעיך (לרעך) לך ושוב--ומחר אתן ויש אתך | 28 |
אַל־תֹּאמַר (לרעיך) [לְרֵעֲךָ ׀] לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּֽךְ׃ |
אל-תחרש על-רעך רעה והוא-יושב לבטח אתך | 29 |
אַל־תַּחֲרֹשׁ עַל־רֵעֲךָ רָעָה וְהֽוּא־יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּֽךְ׃ |
אל-תרוב (תריב) עם-אדם חנם-- אם-לא גמלך רעה | 30 |
אַל־[תָּרִיב] (תרוב) עִם־אָדָם חִנָּם אִם־לֹא גְמָלְךָ רָעָֽה׃ |
אל-תקנא באיש חמס ואל-תבחר בכל-דרכיו | 31 |
אַל־תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל־תִּבְחַר בְּכׇל־דְּרָכָֽיו׃ |
כי תועבת יהוה נלוז ואת-ישרים סודו | 32 |
כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה נָלוֹז וְֽאֶת־יְשָׁרִים סוֹדֽוֹ׃ |
מארת יהוה בבית רשע ונוה צדיקים יברך | 33 |
מְאֵרַת יְהֹוָה בְּבֵית רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵֽךְ׃ |
אם-ללצים הוא-יליץ ולעניים (ולענוים) יתן-חן | 34 |
אִם־לַלֵּצִים הֽוּא־יָלִיץ (ולעניים) [וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן־חֵֽן׃ |
כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון | 35 |
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלֽוֹן׃ |