< מִשְׁלֵי 27 >
אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום | 1 |
Do not boast thyself of to-morrow, for thou knowest not what a day may bring forth.
יהללך זר ולא-פיך נכרי ואל-שפתיך | 2 |
Let another praise thee, and not thine own mouth, a stranger, and not thine own lips.
כבד-אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם | 3 |
Heavy is a stone, and weighty is sand, —but, the vexation of a fool, is heavier than both.
אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה | 4 |
The cruelty of rage, and the overflow of anger! But who can stand before, jealousy?
טובה תוכחת מגלה-- מאהבה מסתרת | 5 |
Better is a rebuke that is open, than love carefully concealed.
נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא | 6 |
Faithful are the wounds of a friend, but lavished are the kisses of an enemy.
נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל-מר מתוק | 7 |
The surfeited soul, trampleth upon droppings from the comb, but, to the hungry soul, every bitter thing, is sweet.
כצפור נודדת מן-קנה-- כן-איש נודד ממקומו | 8 |
As a bird wandering from her nest, so, is a man wandering from his place.
שמן וקטרת ישמח-לב ומתק רעהו מעצת-נפש | 9 |
Oil and perfume, rejoice the heart, the sweetness of one’s friend, more than fragrant wood.
רעך ורעה (ורע) אביך אל-תעזב-- ובית אחיך אל-תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק | 10 |
Thine own friend and thy father’s friend, do not thou forsake; but, the house of thy brother, do not enter, in thy day of calamity, Better a neighbour near, than a brother far off.
חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר | 11 |
Be wise, my son, and rejoice my heart, that I may answer him that reproacheth me in a matter.
ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו | 12 |
A prudent man, seeth calamity—he hideth himself, the simple, pass on—they suffer.
קח-בגדו כי-ערב זר ובעד נכריה חבלהו | 13 |
Take a man’s garment when he hath become pledge for a stranger, then, for a female unknown, accept him as surety.
מברך רעהו בקול גדול--בבקר השכים קללה תחשב לו | 14 |
He that blesseth his friend, with a loud voice, in the morning early, a reproach, shall it be reckoned to him.
דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים (מדינים) נשתוה | 15 |
A continuous dripping on a day of downpour, and a contentious wife, are alike:
צפניה צפן-רוח ושמן ימינו יקרא | 16 |
He that hideth her, hideth the wind, and, perfume, his right hand may proclaim.
ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני-רעהו | 17 |
Let, iron, by iron, become sharp, and let, a man, sharpen the face of his friend.
נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד | 18 |
He that guardeth the fig-tree, shall eat the fruit thereof, and, he that watcheth over his master, shall be honoured.
כמים הפנים לפנים-- כן לב-האדם לאדם | 19 |
As in water, face [answereth] to face, so, the heart of man to man.
שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה (Sheol ) | 20 |
Hades and destruction, are not satisfied, and, the eyes of a man, are not satisfied. (Sheol )
מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו | 21 |
Fining pot for silver, and crucible for gold, and, a man, [is to be tried] by what he praiseth.
אם תכתוש-את-האויל במכתש בתוך הריפות-- בעלי לא-תסור מעליו אולתו | 22 |
Though thou pound a fool in a mortar, amidst grain, with a pestle, his folly, will not depart from him.
ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים | 23 |
Note well, the appearance of thy flock, apply thy mind to thy herds;
כי לא לעולם חסן ואם-נזר לדור דור (ודור) | 24 |
For, not age-abiding, are riches, nor is the diadem, from generation to generation: —
גלה חציר ונראה-דשא ונאספו עשבות הרים | 25 |
The grass, is taken away, and the young shoot, showeth itself, and the herbage of the mountains, is gathered;
כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים | 26 |
There are, lambs, for thy clothing, and, for the price of thy field, there are he-goats;
ודי חלב עזים--ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך | 27 |
With, enough goats-milk, for thy food—for the food of thy household, and, a maintenance, for thy maidens.