מִשְׁלֵי 27
| אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום | 1 |
Ros dig ikke af den Dag i Morgen; thi du ved ikke, hvad Dagen vil føde.
| יהללך זר ולא-פיך נכרי ואל-שפתיך | 2 |
Lad en fremmed rose dig og ikke din egen Mund; en anden og ikke dine egne Læber!
| כבד-אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם | 3 |
Stenen er svar, og Sandet er tungt; men Daarens Fortørnelse er svarere end begge.
| אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה | 4 |
Hidsighed er grum, og Vrede strømmer over; men hvo kan staa for Skinsyge?
| טובה תוכחת מגלה-- מאהבה מסתרת | 5 |
Aabenbar Irettesættelse er bedre end skjult Kærlighed.
| נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא | 6 |
Saar af en Elsker ere vel mente, men den hadefuldes Kys ere rigelige.
| נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל-מר מתוק | 7 |
En mæt Sjæl vrager Honningkage; men alt besk er sødt for en hungrig Sjæl.
| כצפור נודדת מן-קנה-- כן-איש נודד ממקומו | 8 |
Ligesom en Spurv, der flagrer om borte fra sin Rede, saa er en Mand, der vanker omkring borte fra sit Sted.
| שמן וקטרת ישמח-לב ומתק רעהו מעצת-נפש | 9 |
Olie og Røgelse glæde Hjertet, og en Vens Sødhed glæder, naar den kommer fra hans Sjæls Raad.
| רעך ורעה (ורע) אביך אל-תעזב-- ובית אחיך אל-תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק | 10 |
Forlad ikke din Ven og din Faders Ven, og gak ikke i din Broders Hus paa din Nøds Dag; bedre er en Nabo nær hos end en Broder langt borte.
| חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר | 11 |
Vær viis, min Søn! og glæd mit Hjerte, paa det jeg kan svare den, som forhaaner mig.
| ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו | 12 |
Den kloge saa Ulykken og skjulte sig; men de uerfarne gik frem og maatte bøde.
| קח-בגדו כי-ערב זר ובעד נכריה חבלהו | 13 |
Naar en gaar i Borgen for en fremmed, tag saa hans Klæder, og tag Pant af ham for den fremmede Kvindes Skyld.
| מברך רעהו בקול גדול--בבקר השכים קללה תחשב לו | 14 |
Hvo som velsigner sin Næste med høj Røst aarle om Morgenen, ham skal det regnes for en Forbandelse.
| דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים (מדינים) נשתוה | 15 |
Et vedholdende Tagdryp paa en Regndag og en trættekær Kvinde ligne hinanden.
| צפניה צפן-רוח ושמן ימינו יקרא | 16 |
Hver som søger at skjule hende, skjuler Vind, og hans højre Haand griber i Olie.
| ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני-רעהו | 17 |
Jern skærpes ved Jern, og en Mand skærpes over for hans Næstes Ansigt.
| נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד | 18 |
Hvo, som bevarer et Figentræ, skal æde Frugt deraf, og hvo der tager Vare paa sin Herre, skal æres.
| כמים הפנים לפנים-- כן לב-האדם לאדם | 19 |
Ligesom i Vandet Ansigt er imod Ansigt, saa er et Menneskes Hjerte imod et Menneske.
| שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה (Sheol h7585) | 20 |
Dødsriget og Afgrunden kunne ikke mættes, saa kunne og Menneskens Øjne ikke mættes. (Sheol h7585)
| מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו | 21 |
Diglen er til Sølvet og Ovnen til Guldet, og en Mand prøves efter, hvad han roser.
| אם תכתוש-את-האויל במכתש בתוך הריפות-- בעלי לא-תסור מעליו אולתו | 22 |
Dersom du vilde støde en Daare i Morteren med Støderen midt iblandt Gryn, skal hans Daarskab dog ikke vige fra ham.
| ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים | 23 |
Du skal grant kende dine Faars Udseende; sæt din Hu til Hjordene!
| כי לא לעולם חסן ואם-נזר לדור דור (ודור) | 24 |
Thi Gods er ikke evindelig, og mon en Krone varer. Ira Slægt til Slægt?
| גלה חציר ונראה-דשא ונאספו עשבות הרים | 25 |
Naar Høet er bortført, saa lader Græsset sig se igen, og Urterne paa Bjergene sankes.
| כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים | 26 |
Lammene ere til dine Klæder, og Bukke ere en Ager værd.
| ודי חלב עזים--ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך | 27 |
Og du har Gedemælk nok til Føde for dig, til Føde for dit Hus, og Livs Ophold til dine Piger.
