מִשְׁלֵי 26

1 כשלג בקיץ--וכמטר בקציר כן לא-נאוה לכסיל כבוד

As snow in summer, and as rain in harvest, so, unbecoming to a dullard is honour.

2 כצפור לנוד כדרור לעוף-- כן קללת חנם לא (לו) תבא

As a sparrow in wandering, as a swallow in flying, so, a causeless curse, shall not alight.

3 שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים

A whip for the horse, a bridle for the ass, and a rod for the back of dullards.

4 אל-תען כסיל כאולתו פן-תשוה-לו גם-אתה

Do not answer a dullard, according to his folly, lest, even thou thyself, become like him;

5 ענה כסיל כאולתו פן-יהיה חכם בעיניו

Answer a dullard according to his folly, lest he become wise in his own eyes.

6 מקצה רגלים חמס שתה-- שלח דברים ביד-כסיל

One who cutteth off feet, one who drinketh down wrong, is he who sendeth a message by the hand of a dullard.

7 דליו שקים מפסח ומשל בפי כסילים

Useless are the legs of the lame, and a proverb, in the mouth of a dullard.

8 כצרור אבן במרגמה-- כן-נותן לכסיל כבוד

Like tying a stone to a sling, so, is he that giveth honour, to a dullard.

9 חוח עלה ביד-שכור ומשל בפי כסילים

A brier cometh into the hand of a drunken-man, a proverb into the mouth of dullards.

10 רב מחולל-כל ושכר כסיל ושכר עברים

[As] an archer who woundeth every thing, [so] one who hireth a dullard, and a drunkard crossing the sea.

11 ככלב שב על-קאו-- כסיל שונה באולתו

As, a dog, returneth onto his own vomit, a dullard, repeateth his folly.

12 ראית--איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו

Thou hast seen a man wise in his own eye, —more hope of a dullard, than of him!

13 אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות

Saith the sluggard, A roaring lion in the road! A tearing lion in the midst of the broadways.

14 הדלת תסוב על-צירה ועצל על-מטתו

The door, turneth on its hinges, and, the sluggard, upon his bed.

15 טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל-פיו

The sluggard burieth his hand in the dish, he is too lazy to bring it back to his mouth.

16 חכם עצל בעיניו-- משבעה משיבי טעם

Wiser is the sluggard in his own eyes, than, seven persons, who can answer with judgment.

17 מחזיק באזני-כלב-- עבר מתעבר על-ריב לא-לו

As he who layeth hold of the ears of a dog, is a passer-by, who giveth vent to his wrath over a quarrel, not his!

18 כמתלהלה הירה זקים-- חצים ומות

As a madman throwing firebrands, arrows and death,

19 כן-איש רמה את-רעהו ואמר הלא-משחק אני

So, is a man who deceiveth his neighbour, and saith, Was not, I, in sport?

20 באפס עצים תכבה-אש ובאין נרגן ישתק מדון

Without wood a fire is quenched, and, where there is no tattler, strife is hushed.

21 פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים (מדינים) לחרחר-ריב

Black coal to burning blocks, and wood to fire, so is a contentious man, for kindling strife.

22 דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי-בטן

the words of a tattler, are dainties, they, therefore go down into the chambers of the inner man.

23 כסף סיגים מצפה על-חרש-- שפתים דלקים ולב-רע

Dross silver overlaid upon earthenware, so are burning lips, with a mischievous heart:

24 בשפתו ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה

With his lips, the hater dissembleth, but, within himself, he layeth up deceit:

25 כי-יחנן קולו אל-תאמן-בו כי שבע תועבות בלבו

Though he make gracious his voice, do not trust him, for, seven abominations, are in his heart:

26 תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל

Hatred may clothe itself with guile, his wickedness shall be disclosed in the convocation.

27 כרה-שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב

He that diggeth a pit, thereinto, shall fall, and, he that rolleth a stone, upon himself, shall it return.

28 לשון-שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה

A false tongue, hateth them who are crushed by it, and, a flattering mouth, worketh occasion of stumbling.