מִשְׁלֵי 26
| כשלג בקיץ--וכמטר בקציר כן לא-נאוה לכסיל כבוד | 1 |
As snow in summer, and as rain in harvest, So honor is not becoming to a fool.
| כצפור לנוד כדרור לעוף-- כן קללת חנם לא (לו) תבא | 2 |
As the sparrow wandereth, and the swallow flieth away, So the curse without cause shall not come.
| שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים | 3 |
A whip for the horse, a bridle for the ass, And a rod for the back of the fool.
| אל-תען כסיל כאולתו פן-תשוה-לו גם-אתה | 4 |
Answer not a fool according to his folly, Lest thou also become like to him.
| ענה כסיל כאולתו פן-יהיה חכם בעיניו | 5 |
Answer a fool according to his folly, Lest he be wise in his own conceit.
| מקצה רגלים חמס שתה-- שלח דברים ביד-כסיל | 6 |
He cutteth off the feet, and drinketh damage, Who sendeth a message by the hand of a fool.
| דליו שקים מפסח ומשל בפי כסילים | 7 |
The legs of a lame man hang loose; So is it with a proverb in the mouth of fools.
| כצרור אבן במרגמה-- כן-נותן לכסיל כבוד | 8 |
As he who bindeth a stone in a sling, So is he that giveth honor to a fool.
| חוח עלה ביד-שכור ומשל בפי כסילים | 9 |
As a thorn lifted up by the hand of a drunkard, So is a proverb in the mouth of fools.
| רב מחולל-כל ושכר כסיל ושכר עברים | 10 |
As an archer who woundeth every one, So is he who hireth fools and hireth wayfarers.
| ככלב שב על-קאו-- כסיל שונה באולתו | 11 |
As a dog returneth to that which he hath vomited, So a fool repeateth his folly.
| ראית--איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו | 12 |
Seest thou a man wise in his own conceit? There is more hope of a fool than of him.
| אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות | 13 |
The slothful man saith, “There is a lion in the way; There is a lion in the streets.”
| הדלת תסוב על-צירה ועצל על-מטתו | 14 |
As a door turneth upon its hinges, So doth the sluggard upon his bed.
| טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל-פיו | 15 |
The sluggard dippeth his hand into the dish; It grieveth him to bring it again to his mouth.
| חכם עצל בעיניו-- משבעה משיבי טעם | 16 |
The sluggard is wiser in his own conceit Than seven men who can render a reason.
| מחזיק באזני-כלב-- עבר מתעבר על-ריב לא-לו | 17 |
As one that taketh a dog by the ears, So is he who, passing by, is enraged on account of the quarrel of another.
| כמתלהלה הירה זקים-- חצים ומות | 18 |
As a madman That casteth about darts, arrows, and death,
| כן-איש רמה את-רעהו ואמר הלא-משחק אני | 19 |
So is the man who deceiveth his neighbor, And saith, “Was I not in sport?”
| באפס עצים תכבה-אש ובאין נרגן ישתק מדון | 20 |
Where there is no wood, the fire goeth out; So, where there is no talebearer, contention ceaseth.
| פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים (מדינים) לחרחר-ריב | 21 |
As coal is for heat, and as wood for fire, So is a contentious man for kindling strife.
| דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי-בטן | 22 |
The words of a talebearer are like dainties; For they go down to the innermost parts of the body.
| כסף סיגים מצפה על-חרש-- שפתים דלקים ולב-רע | 23 |
As drossy silver spread over an earthen vessel, So are warm lips and an evil heart.
| בשפתו ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה | 24 |
The hater dissembleth with his lips, And layeth up deceit within him.
| כי-יחנן קולו אל-תאמן-בו כי שבע תועבות בלבו | 25 |
When he speaketh fair, believe him not! For there are seven abominations in his heart.
| תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל | 26 |
His hatred is covered by deceit; His wickedness shall be revealed in the great assembly.
| כרה-שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב | 27 |
He that diggeth a pit shall fall therein; And he that rolleth a stone, it shall return upon him.
| לשון-שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה | 28 |
A lying tongue hateth those whom it woundeth, And a flattering mouth worketh ruin.
