מִשְׁלֵי 26
| כשלג בקיץ--וכמטר בקציר כן לא-נאוה לכסיל כבוד | 1 |
As snow in summer, and rain in harvest, so glory is not seemly for a fool.
| כצפור לנוד כדרור לעוף-- כן קללת חנם לא (לו) תבא | 2 |
As a bird flying to other places, and a sparrow going here or there: so a curse uttered without cause shall come upon a man.
| שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים | 3 |
A whip for a horse, and a snaffle for an ass, and a rod for the back of fools.
| אל-תען כסיל כאולתו פן-תשוה-לו גם-אתה | 4 |
Answer not a fool according to his folly, lest thou be made like him.
| ענה כסיל כאולתו פן-יהיה חכם בעיניו | 5 |
Answer a fool according to his folly, lest he imagine himself to be wise.
| מקצה רגלים חמס שתה-- שלח דברים ביד-כסיל | 6 |
He that sendeth words by a foolish messenger, is lame of feet and drinketh iniquity.
| דליו שקים מפסח ומשל בפי כסילים | 7 |
As a lame man hath fair legs in vain: so a parable is unseemly in the mouth of fools.
| כצרור אבן במרגמה-- כן-נותן לכסיל כבוד | 8 |
As he that casteth a stone into the heap of Mercury: so is he that giveth honour to a fool.
| חוח עלה ביד-שכור ומשל בפי כסילים | 9 |
As if a thorn should grow in the hand of a drunkard: so is a parable in the mouth of fools.
| רב מחולל-כל ושכר כסיל ושכר עברים | 10 |
Judgment determineth causes: and he that putteth a fool to silence, appeaseth anger.
| ככלב שב על-קאו-- כסיל שונה באולתו | 11 |
As a dog that returneth to his vomit, so is the fool that repeateth his folly.
| ראית--איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו | 12 |
Hast thou seen a man wise in his own conceit? there shall be more hope of a fool than of him.
| אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות | 13 |
The slothful man saith: There is a lion in the way, and a lioness in the roads.
| הדלת תסוב על-צירה ועצל על-מטתו | 14 |
As the door turneth upon its hinges, so doth the slothful upon his bed.
| טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל-פיו | 15 |
The slothful hideth his hand under his armpit, and it grieveth him to turn it to his mouth.
| חכם עצל בעיניו-- משבעה משיבי טעם | 16 |
The sluggard is wiser in his own conceit, than seven men that speak sentences.
| מחזיק באזני-כלב-- עבר מתעבר על-ריב לא-לו | 17 |
As he that taketh a dog by the ears, so is he that passeth by in anger, and meddleth with another man’s quarrel.
| כמתלהלה הירה זקים-- חצים ומות | 18 |
As he is guilty that shooteth arrows, and lances unto death:
| כן-איש רמה את-רעהו ואמר הלא-משחק אני | 19 |
So is the man that hurteth his friend deceitfully: and when he is taken, saith: I did it in jest.
| באפס עצים תכבה-אש ובאין נרגן ישתק מדון | 20 |
When the wood faileth, the fire shall go out: and when the talebearer is taken away, contentions shall cease.
| פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים (מדינים) לחרחר-ריב | 21 |
As coals are to burning coals, and wood to fire, so an angry man stirreth up strife.
| דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי-בטן | 22 |
The words of a talebearer are as it were simple, but they reach to the innermost parts of the belly.
| כסף סיגים מצפה על-חרש-- שפתים דלקים ולב-רע | 23 |
Swelling lips joined with a corrupt heart, are like an earthen vessel adorned with silver dross.
| בשפתו ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה | 24 |
An enemy is known by his lips, when in his heart he entertaineth deceit.
| כי-יחנן קולו אל-תאמן-בו כי שבע תועבות בלבו | 25 |
When he shall speak low, trust him not: because there are seven mischiefs in his heart.
| תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל | 26 |
He that covereth hatred deceitfully, his malice shall be laid open in the public assembly.
| כרה-שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב | 27 |
He that diggeth a pit, shall fall into it: and he that rolleth a stone, it shall return to him.
| לשון-שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה | 28 |
A deceitful tongue loveth not truth: and a slippery mouth worketh ruin.
