< מִשְׁלֵי 25 >
| גם-אלה משלי שלמה-- אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך-יהודה | 1 |
Hae quoque parabolae Salomonis, quas transtulerunt viri Ezechiae regis Iuda.
| כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר | 2 |
Gloria Dei est celare verbum, et gloria regum investigare sermonem.
| שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר | 3 |
Caelum sursum, et terra deorsum, et cor regum inscrutabile.
| הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי | 4 |
Aufer rubiginem de argento, et egredietur vas purissimum:
| הגו רשע לפני-מלך ויכון בצדק כסאו | 5 |
Aufer impietatem de vultu regis, et firmabitur iustitia thronus eius.
| אל-תתהדר לפני-מלך ובמקום גדלים אל-תעמד | 6 |
Ne gloriosus appareas coram rege, et in loco magnorum ne steteris.
| כי טוב אמר-לך עלה-הנה מהשפילך לפני נדיב--אשר ראו עיניך | 7 |
Melius est enim ut dicatur tibi: Ascende huc; quam ut humilieris coram principe.
| אל-תצא לרב מהר פן מה-תעשה באחריתה--בהכלים אתך רעך | 8 |
Quae viderunt oculi tui, ne proferas in iurgio cito: ne postea emendare non possis, cum dehonestaveris amicum tuum.
| ריבך ריב את-רעך וסוד אחר אל-תגל | 9 |
Causam tuam tracta cum amico tuo, et secretum extraneo ne reveles:
| פן-יחסדך שמע ודבתך לא תשוב | 10 |
ne forte insultet tibi cum audierit, et exprobrare non cesset. Gratia et amicitia liberant: quas tibi serva, ne exprobrabilis fias.
| תפוחי זהב במשכיות כסף-- דבר דבר על-אפניו | 11 |
Mala aurea in lectis argenteis, qui loquitur verbum in tempore suo.
| נזם זהב וחלי-כתם-- מוכיח חכם על-אזן שמעת | 12 |
Inauris aurea, et margaritum fulgens, qui arguit sapientem, et aurem obedientem.
| כצנת שלג ביום קציר--ציר נאמן לשלחיו ונפש אדניו ישיב | 13 |
Sicut frigus nivis in die messis, ita legatus fidelis ei, qui misit eum, animam ipsius requiescere facit.
| נשיאים ורוח וגשם אין-- איש מתהלל במתת-שקר | 14 |
Nubes, et ventus, et pluviae non sequentes, vir gloriosus, et promissa non complens.
| בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר-גרם | 15 |
Patientia lenietur princeps, et lingua mollis confringet duritiam.
| דבש מצאת אכל דיך פן-תשבענו והקאתו | 16 |
Mel invenisti, comede quod sufficit tibi, ne forte satiatus evomas illud.
| הקר רגלך מבית רעך פן-ישבעך ושנאך | 17 |
Subtrahe pedem tuum de domo proximi tui, nequando satiatus oderit te.
| מפיץ וחרב וחץ שנון-- איש ענה ברעהו עד שקר | 18 |
Iaculum, et gladius, et sagitta acuta, homo qui loquitur contra proximum suum falsum testimonium.
| שן רעה ורגל מועדת-- מבטח בוגד ביום צרה | 19 |
Dens putridus, et pes lassus, qui sperat super infideli in die angustiae,
| מעדה-בגד ביום קרה--חמץ על-נתר ושר בשרים על לב-רע | 20 |
et amittit pallium in die frigoris. Acetum in nitro, qui cantat carmina cordi pessimo. Sicut tinea vestimento, et vermis ligno: ita tristitia viri nocet cordi.
| אם-רעב שנאך האכלהו לחם ואם-צמא השקהו מים | 21 |
Si esurierit inimicus tuus, ciba illum: si sitierit, da ei aquam bibere:
| כי גחלים--אתה חתה על-ראשו ויהוה ישלם-לך | 22 |
prunas enim congregabis super caput eius, et Dominus reddet tibi.
| רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר | 23 |
Ventus aquilo dissipat pluvias, et facies tristis linguam detrahentem.
| טוב שבת על-פנת-גג-- מאשת מדונים (מדינים) ובית חבר | 24 |
| מים קרים על-נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק | 25 |
Aqua frigida animae sitienti, et nuncius bonus de terra longinqua.
| מעין נרפש ומקור משחת-- צדיק מט לפני-רשע | 26 |
Fons turbatus pede, et vena corrupta, iustus cadens coram impio.
| אכל דבש הרבות לא-טוב וחקר כבדם כבוד | 27 |
Sicut qui mel multum comedit, non est ei bonum: sic qui scrutator est maiestatis, opprimetur a gloria.
| עיר פרוצה אין חומה-- איש אשר אין מעצר לרוחו | 28 |
Sicut urbs patens et absque murorum ambitu, ita vir, qui non potest in loquendo cohibere spiritum suum.
