< מִשְׁלֵי 24 >
אל-תקנא באנשי רעה ואל-תתאו להיות אתם | 1 |
Misunn ikkje vonde menneskje, og hav ikkje hug til å vera med deim.
כי-שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה | 2 |
For hjarta deira tenkjer på vald, og um ulukka talar lipporne deira.
בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן | 3 |
Med visdom byggjer ein hus, og med vit grunngfester ein det,
ובדעת חדרים ימלאו-- כל-הון יקר ונעים | 4 |
og med kunnskap fær ein romi fulle av alle slag dyre og gilde ting.
גבר-חכם בעוז ואיש-דעת מאמץ-כח | 5 |
Ein vis mann er sterk, og ein kunnig er veldug i kraft.
כי בתחבלות תעשה-לך מלחמה ותשועה ברב יועץ | 6 |
Klok styring skal du bruka når du fører krig, hev du mange rådvise menn gjeng det godt.
ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח-פיהו | 7 |
Visdom heng for høgt for fåmingen, i porten let han ikkje upp sin munn.
מחשב להרע-- לו בעל-מזמות יקראו | 8 |
Den som tenkjer på å gjere vondt, honom kallar me ein fuling.
זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ | 9 |
Synd er dårskaps råd, og spottaren er ei gruv for folk.
התרפית ביום צרה-- צר כחכה | 10 |
Misser du modet når trengsla kjem, då er di kraft for trong.
הצל לקחים למות ומטים להרג אם-תחשוך | 11 |
Berga deim som dei fører til dauden, og dei som vinglar til rettarstaden, haldt deim att!
כי-תאמר-- הן לא-ידענו-זה הלא-תכן לבות הוא-יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו | 12 |
Um du segjer: «Me visste det ikkje, ser du, » tru ikkje han som veg hjarto, skynar det, og han som agtar på sjæli di, veit det, og han løner mannen etter hans gjerning?
אכל-בני דבש כי-טוב ונפת מתוק על-חכך | 13 |
Et honning, son min, for den er god, og sjølvrunnen honning er søt for din gom.
כן דעה חכמה--לנפשך אם-מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת | 14 |
Lær sameleis visdom for sjæli di! Finn du honom, so hev du ei framtid, og di von skal ikkje verta til inkjes.
אל-תארב רשע לנוה צדיק אל-תשדד רבצו | 15 |
Lur ikkje, du gudlause, på rettferdig manns bustad, legg ikkje heimen hans i øyde!
כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה | 16 |
For sju gonger dett den rettferdige og stend upp att, men dei gudlause stuper når ulukka kjem.
בנפל אויביך (אויבך) אל-תשמח ובכשלו אל-יגל לבך | 17 |
Når din fiend’ fell, so gled deg ikkje, og når han stupar, fegnast ei ditt hjarta!
פן-יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו | 18 |
Elles vil Herren sjå det og mislika det og venda frå honom vreiden sin.
אל-תתחר במרעים אל-תקנא ברשעים | 19 |
Harmast ei yver illgjerdsmenner, misunn ikkje dei gudlause!
כי לא-תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך | 20 |
For den vonde hev ingi framtid; lampa åt gudlause sloknar.
ירא-את-יהוה בני ומלך עם-שונים אל-תתערב | 21 |
Ottast Herren, son min, og kongen! Gakk ikkje i lag med upprørsmenner!
כי-פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע | 22 |
For brått kjem ulukka yver deim, og kven veit når åri deira fær ein usæl ende?
גם-אלה לחכמים הכר-פנים במשפט בל-טוב | 23 |
Desse ordi er og av vismenner. Det er ikkje godt når ein gjer mannemun i domen.
אמר לרשע--צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים | 24 |
Den som segjer til den skuldige: «Du er uskuldig.» Honom vil folkeslag banna og folk forbanna;
ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת-טוב | 25 |
men deim som refsar han, gjeng det vel, og velsigning av godt kjem yver deim.
שפתים ישק משיב דברים נכחים | 26 |
Ein kyss på lipporne er det når einkvan gjev det rette svaret.
הכן בחוץ מלאכתך--ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך | 27 |
Fullfør yrket ditt ute, og gjer det ferdigt for deg på marki! Sidan kann du byggja deg hus
אל-תהי עד-חנם ברעך והפתית בשפתיך | 28 |
ver ikkje vitne mot næsten din utan grunn, for du vil vel’kje svika med lipporne dine?
אל-תאמר--כאשר עשה-לי כן אעשה-לו אשיב לאיש כפעלו | 29 |
Seg ikkje: «Som han hev gjort med meg, so vil eg gjera med han. Eg vil løna mannen etter hans gjerning.»
על-שדה איש-עצל עברתי ועל-כרם אדם חסר-לב | 30 |
Eg gjekk framum ein lat manns mark, og vinhagen til eit vitlaust menneskje,
והנה עלה כלו קמשנים--כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה | 31 |
og sjå, han var vaksen full av tistlar, grunnen var yvergrodd med netlor, og steingarden kringom var riven ned.
ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר | 32 |
Og eg skygnde på det og agta på det, eg såg det, og denne lærdomen tok eg:
מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב | 33 |
«Endå litt soving, endå litt blunding, endå litt kvild med henderne i kross!
ובא-מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן | 34 |
So kjem armodi di som ein farande fant, og naudi som skjoldvæpna mann.»