מִשְׁלֵי 24

1 אל-תקנא באנשי רעה ואל-תתאו להיות אתם

אַל־תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל־תתאו תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּֽם׃

2 כי-שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה

כִּי־שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּֽרְנָה׃

3 בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן

בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָֽן׃

4 ובדעת חדרים ימלאו-- כל-הון יקר ונעים

וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל־הוֹן יָקָר וְנָעִֽים׃

5 גבר-חכם בעוז ואיש-דעת מאמץ-כח

גֶּֽבֶר־חָכָם בַּעוֹז וְאִֽישׁ־דַּעַת מְאַמֶּץ־כֹּֽחַ׃

6 כי בתחבלות תעשה-לך מלחמה ותשועה ברב יועץ

כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵֽץ׃

7 ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח-פיהו

רָאמוֹת לֶֽאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח־פִּֽיהוּ׃

8 מחשב להרע-- לו בעל-מזמות יקראו

מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ לוֹ בַּֽעַל־מְזִמּוֹת יִקְרָֽאוּ׃

9 זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ

זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵֽץ׃

10 התרפית ביום צרה-- צר כחכה

הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶֽכָה׃

11 הצל לקחים למות ומטים להרג אם-תחשוך

הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם־תַּחְשֽׂוֹךְ׃

12 כי-תאמר-- הן לא-ידענו-זה הלא-תכן לבות הוא-יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו

כִּֽי־תֹאמַר הֵן לֹא־יָדַעְנוּ זֶה הֲ‍ֽלֹא־תֹכֵן לִבּוֹת ׀ הֽוּא־יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלֽוֹ׃

13 אכל-בני דבש כי-טוב ונפת מתוק על-חכך

אֱכָל־בְּנִי דְבַשׁ כִּי־טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל־חִכֶּֽךָ׃

14 כן דעה חכמה--לנפשך אם-מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת

כֵּן ׀ דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ אִם־מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵֽת׃

15 אל-תארב רשע לנוה צדיק אל-תשדד רבצו

אַל־תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַֽל־תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ׃

16 כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה

כִּי שֶׁבַע ׀ יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָֽה׃

17 בנפל אויביך (אויבך) אל-תשמח ובכשלו אל-יגל לבך

בִּנְפֹל אויביך אֽוֹיִבְךָ אַל־תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל־יָגֵל לִבֶּֽךָ׃

18 פן-יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו

פֶּן־יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּֽוֹ׃

19 אל-תתחר במרעים אל-תקנא ברשעים

אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִֽים׃

20 כי לא-תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך

כִּי ׀ לֹֽא־תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָֽךְ׃

21 ירא-את-יהוה בני ומלך עם-שונים אל-תתערב

יְרָֽא־אֶת־יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם־שׁוֹנִים אַל־תִּתְעָרָֽב׃

22 כי-פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע

כִּֽי־פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵֽעַ׃

23 גם-אלה לחכמים הכר-פנים במשפט בל-טוב

גַּם־אֵלֶּה לַֽחֲכָמִים הַֽכֵּר־פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל־טֽוֹב׃

24 אמר לרשע--צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים

אֹמֵר ׀ לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּֽים׃

25 ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת-טוב

וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַֽעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת־טֽוֹב׃

26 שפתים ישק משיב דברים נכחים

שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִֽים׃

27 הכן בחוץ מלאכתך--ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך

הָכֵן בַּחוּץ ׀ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶֽךָ׃

28 אל-תהי עד-חנם ברעך והפתית בשפתיך

אַל־תְּהִי עֵד־חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶֽיךָ׃

29 אל-תאמר--כאשר עשה-לי כן אעשה-לו אשיב לאיש כפעלו

אַל־תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָֽשָׂה־לִי כֵּן אֶֽעֱשֶׂה־לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלֽוֹ׃

30 על-שדה איש-עצל עברתי ועל-כרם אדם חסר-לב

עַל־שְׂדֵה אִישׁ־עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל־כֶּרֶם אָדָם חֲסַר־לֵֽב׃

31 והנה עלה כלו קמשנים--כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה

וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ ׀ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָֽסָה׃

32 ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר

וָֽאֶחֱזֶה אָנֹכִֽי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָֽר׃

33 מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב

מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט ׀ חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּֽב׃

34 ובא-מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן

וּבָֽא־מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵֽן׃