< מִשְׁלֵי 19 >
טוב-רש הולך בתמו-- מעקש שפתיו והוא כסיל | 1 |
Bedre Fattigmand med lydefri færd end en, som går Krogveje, er han end rig.
גם בלא-דעת נפש לא-טוב ואץ ברגלים חוטא | 2 |
At mangle Kundskab er ikke godt, men den træder fejl, som har Hastværk.
אולת אדם תסלף דרכו ועל-יהוה יזעף לבו | 3 |
Et Menneskes Dårskab øder hans Vej, men på HERREN vredes hans Hjerte.
הון--יסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד | 4 |
Gods skaffer mange Venner, den ringe skiller hans Ven sig fra.
עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט | 5 |
Det falske Vidne undgår ej Straf; den slipper ikke, som farer med Løgn.
רבים יחלו פני-נדיב וכל-הרע לאיש מתן | 6 |
Mange bejler til Stormands Yndest, og alle er Venner med gavmild Mand.
כל אחי-רש שנאהו-- אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים לא- (לו-) המה | 7 |
Fattigmands Frænder hader ham alle, end mere skyr hans Venner ham da. Ej frelses den, som jager efter Ord.
קנה-לב אהב נפשו שמר תבונה למצא-טוב | 8 |
Den, der vinder Vid, han elsker sin Sjæl, og den, der vogter på Indsigt, får Lykke.
עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד | 9 |
Det falske Vidne undgår ej Straf, og den, der farer med Løgn, går under.
לא-נאוה לכסיל תענוג אף כי-לעבד משל בשרים | 10 |
Vellevned sømmer sig ikke for Tåbe, end mindre for Træl at herske over Fyrster.
שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבר על-פשע | 11 |
Klogskab gør Mennesket sindigt, hans Ære er at overse Brøde.
נהם ככפיר זעף מלך וכטל על-עשב רצונו | 12 |
Som Brøl af en Løve er Kongens Vrede, som Dug på Græs er hans Gunst.
הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אשה | 13 |
Tåbelig Søn er sin Faders Ulykke, Kvindekiv er som ustandseligt Tagdryp.
בית והון נחלת אבות ומיהוה אשה משכלת | 14 |
Hus og Gods er Arv efter Fædre, en forstandig Hustru er fra HERREN.
עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב | 15 |
Dovenskab sænker i Dvale, den lade Sjæl må sulte.
שמר מצוה שמר נפשו בוזה דרכיו יומת (ימות) | 16 |
Den vogter sin Sjæl, som vogter på Budet, men skødesløs Vandel fører til Død.
מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם-לו | 17 |
Er man god mod den ringe, låner man HERREN, han gengælder en, hvad godt man har gjort.
יסר בנך כי-יש תקוה ואל-המיתו אל-תשא נפשך | 18 |
Tugt din Søn, imens der er Håb, ellers stiler du efter at slå ham ihjel.
גרל- (גדל-) חמה נשא ענש כי אם-תציל ועוד תוסף | 19 |
Den, som er hidsig, må bøde, ved Skånsel gør man det værre.
שמע עצה וקבל מוסר-- למען תחכם באחריתך | 20 |
Hør på Råd og tag ved Lære, så du til sidst bliver viis.
רבות מחשבות בלב-איש ועצת יהוה היא תקום | 21 |
I Mands Hjerte er mange Tanker, men HERRENs Råd er det, der står fast.
תאות אדם חסדו וטוב-רש מאיש כזב | 22 |
Vinding har man af Godhed, hellere fattig end Løgner.
יראת יהוה לחיים ושבע ילין בל-יפקד רע | 23 |
HERRENs Frygt er Vej til Liv, man hviler mæt og frygter ej ondt.
טמן עצל ידו בצלחת גם-אל-פיהו לא ישיבנה | 24 |
Den lade rækker til Fadet, men fører ej Hånden til Munden.
לץ תכה ופתי יערם והוכיח לנבון יבין דעת | 25 |
Får Spottere Hug, bliver tankeløs klog, ved Revselse får den forstandige Kundskab.
משדד-אב יבריח אם-- בן מביש ומחפיר | 26 |
Mishandle Fader og bortjage Moder gør kun en dårlig, vanartet Søn.
חדל-בני לשמע מוסר לשגות מאמרי-דעת | 27 |
Hør op, min Søn, med at høre på Tugt og så fare vild fra Kundskabsord.
עד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יבלע-און | 28 |
Niddingevidne spotter Retten, gudløses Mund er glubsk efter Uret.
נכונו ללצים שפטים ומהלמות לגו כסילים | 29 |
Slag er rede til Spottere, Hug til Tåbers Ryg.