< מִשְׁלֵי 19 >
טוב-רש הולך בתמו-- מעקש שפתיו והוא כסיל | 1 |
Bedre er en fattig, som vandrer i sin Oprigtighed end den, hvis Læber ere forvendte, og som tilmed er en Daare.
גם בלא-דעת נפש לא-טוב ואץ ברגלים חוטא | 2 |
Ogsaa naar en Sjæl er uden Kundskab, er det ikke godt, og den, som haster med Fødderne, glider ud.
אולת אדם תסלף דרכו ועל-יהוה יזעף לבו | 3 |
Menneskets Daarlighed forvender hans Vej, og hans Hjerte vredes imod Herren.
הון--יסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד | 4 |
Gods tilfører mange Venner; men den ringe maa skilles fra sin Ven.
עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט | 5 |
Et falsk Vidne skal ikke agtes uskyldigt, og den, som taler Løgn, skal ikke undkomme.
רבים יחלו פני-נדיב וכל-הרע לאיש מתן | 6 |
Mange bejle til en Fyrstes Gunst, og enhver er Ven med en gavmild Mand.
כל אחי-רש שנאהו-- אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים לא- (לו-) המה | 7 |
Alle den fattiges Brødre hade ham, ja, endog hans Venner holde sig langt fra ham; han jager efter Ord, som ikke ere til.
קנה-לב אהב נפשו שמר תבונה למצא-טוב | 8 |
Den, som forhverver sig Forstand, elsker sit Liv; den, som bevarer Indsigt, skal finde godt.
עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד | 9 |
Et falsk Vidne skal ikke agtes uskyldigt, og den, som taler Løgn, skal omkomme.
לא-נאוה לכסיל תענוג אף כי-לעבד משל בשרים | 10 |
Det staar ikke en Daare vel an at leve højt, meget mindre en Tjener at herske over Fyrster.
שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבר על-פשע | 11 |
Et Menneskes Klogskab gør ham langmodig, og det er ham en Ære at overse Fornærmelse
נהם ככפיר זעף מלך וכטל על-עשב רצונו | 12 |
Kongens Vrede er som en ung Løves Brølen; men hans Bevaagenhed er ligesom Dug paa Urter.
הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אשה | 13 |
En daarlig Søn er sin Fader en Ulykke, og en Kvindes Trætter ere et vedholdende Tagdryp.
בית והון נחלת אבות ומיהוה אשה משכלת | 14 |
Hus og Gods arves efter Forældre; men en forstandig Kvinde er fra Herren.
עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב | 15 |
Dovenskab nedsænker i en dyb Søvn, og en efterladen Sjæl skal hungre.
שמר מצוה שמר נפשו בוזה דרכיו יומת (ימות) | 16 |
Hvo som bevarer Budet, bevarer sin Sjæl; hvo der foragter sine Veje, skal dødes.
מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם-לו | 17 |
Hvo som forbarmer sig over den ringe, laaner Herren, og han skal betale ham hans Velgerning.
יסר בנך כי-יש תקוה ואל-המיתו אל-תשא נפשך | 18 |
Tugt din Søn, thi der er Haab; men vend ikke din Hu til at dræbe ham!
גרל- (גדל-) חמה נשא ענש כי אם-תציל ועוד תוסף | 19 |
Den, hvis Vrede er stor, maa lide Straf; thi dersom du frier ham, da maa du blive ved dermed.
שמע עצה וקבל מוסר-- למען תחכם באחריתך | 20 |
Adlyd Raad, og tag imod Tugt, at du kan blive viis paa dit sidste.
רבות מחשבות בלב-איש ועצת יהוה היא תקום | 21 |
Der er mange Anslag i en Mands Hjerte; men Herrens Raad det skal bestaa.
תאות אדם חסדו וטוב-רש מאיש כזב | 22 |
Et Menneskes Lyst er hans Kærlighed; og en fattig er bedre end en Løgner.
יראת יהוה לחיים ושבע ילין בל-יפקד רע | 23 |
At en frygter Herren, er til Liv; mæt skal han hvile, han skal ikke hjemsøges med Ulykke.
טמן עצל ידו בצלחת גם-אל-פיהו לא ישיבנה | 24 |
Den lade stikker sin Haand i Fadet; han lader den end ikke komme til sin Mund igen.
לץ תכה ופתי יערם והוכיח לנבון יבין דעת | 25 |
Slaa Spotteren, at den uerfarne maa blive forstandig; og irettesæt den forstandige, saa vil han vinde Kundskab.
משדד-אב יבריח אם-- בן מביש ומחפיר | 26 |
Den, der overfalder Faderen og bortjager Moderen, er en Søn, som gør til Skamme og Vanære.
חדל-בני לשמע מוסר לשגות מאמרי-דעת | 27 |
Lad kun af, min Søn! med at høre paa Formaning, saa du farer vild fra Kundskabs Ord.
עד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יבלע-און | 28 |
Et nedrigt Vidne spotter Retten, og de ugudeliges Mund sluger Uret.
נכונו ללצים שפטים ומהלמות לגו כסילים | 29 |
Straffedomme ere beredte til Spottere og Slag til Daarers Ryg.