מִשְׁלֵי 13
| בן חכם מוסר אב ולץ לא-שמע גערה | 1 |
En viis Søn modtager sin Faders Tugt; men en Spotter hører ikke paa Irettesættelse.
| מפרי פי-איש יאכל טוב ונפש בגדים חמס | 2 |
Af sin Munds Frugt nyder en Mand godt; men de troløses Sjæl høster Krænkelse.
| נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה-לו | 3 |
Hvo som vogter sin Mund, bevarer sin Sjæl; den, som lader sine Læber vidt op, ham er det til Fordærvelse.
| מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן | 4 |
Den lades Sjæl begærer og faar intet; men de flittiges Sjæl næres rigeligt.
| דבר-שקר ישנא צדיק ורשע יבאיש ויחפיר | 5 |
Den retfærdige hader Løgns Ord; men den ugudelige gør Skam og Vanære.
| צדקה תצר תם-דרך ורשעה תסלף חטאת | 6 |
Retfærdighed bevarer den, som vandrer oprigtigt sin Vej; men Ugudelighed styrter Synderen.
| יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב | 7 |
Der er den, som holder sig for rig og har dog intet; og den, som holder sig for fattig og har meget Gods.
| כפר נפש-איש עשרו ורש לא-שמע גערה | 8 |
En Mands Rigdom er Løsepenge for hans Liv! men en fattig hører ikke paa Irettesættelse.
| אור-צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך | 9 |
De retfærdiges Lys skinner frydeligt; men de ugudeliges Lampe skal udslukkes.
| רק-בזדון יתן מצה ואת-נועצים חכמה | 10 |
Ved Hovmod foraarsager man kun Trætte; men hos dem, som lade sig raade, er Visdom.
| הון מהבל ימעט וקבץ על-יד ירבה | 11 |
Gods formindskes ved Forfængelighed; men hvo som samler i Haanden, forøger det.
| תוחלת ממשכה מחלה-לב ועץ חיים תאוה באה | 12 |
Forventning, som forhales, krænker Hjertet; men naar det kommer, som man begærer, da er det et Livsens Træ.
| בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישלם | 13 |
Hvo som foragter Ordet, bereder sig Fordærvelse; men hvo som frygter Budet, han faar Løn derfor.
| תורת חכם מקור חיים-- לסור ממקשי מות | 14 |
Den vises Lærdom er Livets Kilde, saa at man viger fra Dødens Snarer.
| שכל-טוב יתן-חן ודרך בגדים איתן | 15 |
En god Forstand giver Naade; men de troløses Vej er haard.
| כל-ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת | 16 |
Hver, som er klog, gør sine Ting med Forstand; men Daaren udbreder Taabelighed.
| מלאך רשע יפל ברע וציר אמונים מרפא | 17 |
Et ugudeligt Sendebud falder i Ulykke; men et trofast Bud er Lægedom.
| ריש וקלון פורע מוסר ושמר תוכחת יכבד | 18 |
Hvo, som lader Tugt fare, faar Armod og Skam; men den, som agter paa Revselse, faar Ære.
| תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע | 19 |
Naar det sker, som man begærer, da er det sødt for Sjælen; men at vige fra ondt, er Daarer en Vederstyggelighed.
| הלוך (הולך) את-חכמים וחכם (יחכם) ורעה כסילים ירוע | 20 |
Den, som omgaas med vise, bliver viis, men den, som er Ven med Daarer, faar Ulykke.
| חטאים תרדף רעה ואת-צדיקים ישלם-טוב | 21 |
Ulykke forfølger Syndere; men den retfærdige betales med godt.
| טוב--ינחיל בני-בנים וצפון לצדיק חיל חוטא | 22 |
Den gode efterlader Børnebørn en Arv; men Synderes Gods er gemt til den retfærdige.
| רב-אכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט | 23 |
Den fattiges nyopdyrkede Land yder megen Føde; men der er den, som gaar til Grunde, fordi han ikke gør Ret.
| חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר | 24 |
Hvo som sparer sit Ris, hader sin Søn; men den, som elsker ham, tugter ham tidligt.
| צדיק--אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר | 25 |
Den retfærdige kan spise, til hans Sjæl bliver mæt; men de ugudeliges Bug skal lide Mangel.
