< מִשְׁלֵי 1 >
משלי שלמה בן-דוד-- מלך ישראל | 1 |
Parabolæ Salomonis, filii David, regis Israël,
לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה | 2 |
ad sciendam sapientiam et disciplinam;
לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומשרים | 3 |
ad intelligenda verba prudentiæ, et suscipiendam eruditionem doctrinæ, justitiam, et judicium, et æquitatem:
לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה | 4 |
ut detur parvulis astutia, adolescenti scientia et intellectus.
ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה | 5 |
Audiens sapiens, sapientior erit, et intelligens gubernacula possidebit.
להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם | 6 |
Animadvertet parabolam et interpretationem, verba sapientum et ænigmata eorum.
יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו | 7 |
Timor Domini principium sapientiæ; sapientiam atque doctrinam stulti despiciunt.
שמע בני מוסר אביך ואל-תטש תורת אמך | 8 |
Audi, fili mi, disciplinam patris tui, et ne dimittas legem matris tuæ:
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתך | 9 |
ut addatur gratia capiti tuo, et torques collo tuo.
בני-- אם-יפתוך חטאים אל-תבא | 10 |
Fili mi, si te lactaverint peccatores, ne acquiescas eis.
אם-יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם | 11 |
Si dixerint: Veni nobiscum, insidiemur sanguini; abscondamus tendiculas contra insontem frustra;
נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור (Sheol ) | 12 |
deglutiamus eum sicut infernus viventem, et integrum quasi descendentem in lacum; (Sheol )
כל-הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל | 13 |
omnem pretiosam substantiam reperiemus; implebimus domos nostras spoliis:
גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו | 14 |
sortem mitte nobiscum, marsupium unum sit omnium nostrum:
בני--אל-תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם | 15 |
fili mi, ne ambules cum eis; prohibe pedem tuum a semitis eorum:
כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך-דם | 16 |
pedes enim illorum ad malum currunt, et festinant ut effundant sanguinem.
כי-חנם מזרה הרשת-- בעיני כל-בעל כנף | 17 |
Frustra autem jacitur rete ante oculos pennatorum.
והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם | 18 |
Ipsi quoque contra sanguinem suum insidiantur, et moliuntur fraudes contra animas suas.
כן--ארחות כל-בצע בצע את-נפש בעליו יקח | 19 |
Sic semitæ omnis avari: animas possidentium rapiunt.
חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה | 20 |
Sapientia foris prædicat; in plateis dat vocem suam:
בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר--אמריה תאמר | 21 |
in capite turbarum clamitat; in foribus portarum urbis profert verba sua, dicens:
עד-מתי פתים-- תאהבו-פתי ולצים--לצון חמדו להם וכסילים ישנאו-דעת | 22 |
Usquequo, parvuli, diligitis infantiam, et stulti ea quæ sibi sunt noxia cupient, et imprudentes odibunt scientiam?
תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם | 23 |
convertimini ad correptionem meam. En proferam vobis spiritum meum, et ostendam vobis verba mea.
יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב | 24 |
Quia vocavi, et renuistis; extendi manum meam, et non fuit qui aspiceret:
ותפרעו כל-עצתי ותוכחתי לא אביתם | 25 |
despexistis omne consilium meum, et increpationes meas neglexistis.
גם-אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם | 26 |
Ego quoque in interitu vestro ridebo, et subsannabo cum vobis id quod timebatis advenerit.
בבא כשאוה (כשואה) פחדכם-- ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה | 27 |
Cum irruerit repentina calamitas, et interitus quasi tempestas ingruerit; quando venerit super vos tribulatio et angustia:
אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני | 28 |
tunc invocabunt me, et non exaudiam; mane consurgent, et non invenient me:
תחת כי-שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו | 29 |
eo quod exosam habuerint disciplinam, et timorem Domini non susceperint,
לא-אבו לעצתי נאצו כל-תוכחתי | 30 |
nec acquieverint consilio meo, et detraxerint universæ correptioni meæ.
ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו | 31 |
Comedent igitur fructus viæ suæ, suisque consiliis saturabuntur.
כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם | 32 |
Aversio parvulorum interficiet eos, et prosperitas stultorum perdet illos.
ושמע לי ישכן-בטח ושאנן מפחד רעה | 33 |
Qui autem me audierit, absque terrore requiescet, et abundantia perfruetur, timore malorum sublato.