במדבר 35

1 וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר

Hæc quoque locutus est Dominus ad Moysen in campes tribus Moab supra Jordanem, contra Jericho:

2 צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים

Præcipe filiis Israël ut dent Levitis de possessionibus suis

3 והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם

urbes ad habitandum, et suburbana earum per circuitum: ut ipsi in oppidis maneant, et suburbana sint pecoribus ac jumentis:

4 ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים--מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב

quæ a muris civitatum forinsecus, per circuitum, mille passuum spatio tendentur.

5 ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה--והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים

Contra orientem duo millia erunt cubiti, et contra meridiem similiter erunt duo millia: ad mare quoque, quod respicit ad occidentem, eadem mensura erit, et septentrionalis plaga æquali termino finietur, eruntque urbes in medio, et foris suburbana.

6 ואת הערים אשר תתנו ללוים--את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר

De ipsis autem oppidis, quæ Levitis dabitis, sex erunt in fugitivorum auxilia separata, ut fugiat ad ea qui fuderit sanguinem: et exceptis his, alia quadraginta duo oppida,

7 כל הערים אשר תתנו ללוים--ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן

id est, simul quadraginta octo cum suburbanis suis.

8 והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל--מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים

Ipsæque urbes, quæ dabuntur de possessionibus filiorum Israël, ab his qui plus habent, plures auferentur: et qui minus, pauciores: singuli juxta mensuram hæreditatis suæ dabunt oppida Levitis.

9 וידבר יהוה אל משה לאמר

Ait Dominus ad Moysen:

10 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען

Loquere filiis Israël, et dices ad eos: Quando transgressi fueritis Jordanem in terram Chanaan,

11 והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה

decernite quæ urbes esse debeant in præsidia fugitivorum, qui nolentes sanguinem fuderint:

12 והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט

in quibus cum fuerit profugus, cognatus occisi non poterit eum occidere, donec stet in conspectu multitudinis, et causa illius judicetur.

13 והערים אשר תתנו--שש ערי מקלט תהיינה לכם

De ipsis autem urbibus, quæ ad fugitivorum subsidia separantur,

14 את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה

tres erunt trans Jordanem, et tres in terra Chanaan,

15 לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט--לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה

tam filiis Israël quam advenis atque peregrinis, ut confugiat ad eas qui nolens sanguinem fuderit.

16 ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח

Si quis ferro percusserit, et mortuus fuerit qui percussus est, reus erit homicidii, et ipse morietur.

17 ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת--רצח הוא מות יומת הרצח

Si lapidem jecerit, et ictus occubuerit, similiter punietur.

18 או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת--רצח הוא מות יומת הרצח

Si ligno percussus interierit, percussoris sanguine vindicabitur.

19 גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו בו הוא ימתנו

Propinquus occisi, homicidam interficiet: statim ut apprehenderit eum, interficiet.

20 ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימת

Si per odium quis hominem impulerit, vel jecerit quippiam in eum per insidias:

21 או באיבה הכהו בידו וימת--מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח--בפגעו בו

aut cum esset inimicus, manu percusserit, et ille mortuus fuerit: percussor homicidii reus erit: cognatus occisi statim ut invenerit eum, jugulabit.

22 ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה

Quod si fortuitu, et absque odio

23 או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת--והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו

et inimicitiis quidquam horum fecerit,

24 ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם--על המשפטים האלה

et hoc audiente populo fuerit comprobatum, atque inter percussorem et propinquum sanguinis quæstio ventilata:

25 והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש

liberabitur innocens de ultoris manu, et reducetur per sententiam in urbem, ad quam confugerat, manebitque ibi, donec sacerdos magnus, qui oleo sancto unctus est, moriatur.

26 ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה

Si interfector extra fines urbium, quæ exulibus deputatæ sunt,

27 ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח--אין לו דם

fuerit inventus, et percussus ab eo qui ultor est sanguinis: absque noxa erit qui eum occiderit.

28 כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל--ישוב הרצח אל ארץ אחזתו

Debuerat enim profugus usque ad mortem pontificis in urbe residere. Postquam autem ille obierit, homicida revertetur in terram suam.

29 והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם

Hæc sempiterna erunt, et legitima in cunctis habitationibus vestris.

30 כל מכה נפש--לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות

Homicida sub testibus punietur: ad unius testimonium nullus condemnabitur.

31 ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת

Non accipietis pretium ab eo qui reus est sanguinis, statim et ipse morietur.

32 ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן

Exules et profugi ante mortem pontificis nullo modo in urbes suas reverti poterunt,

33 ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו

ne polluatis terram habitationis vestræ, quæ insontium cruore maculatur: nec aliter expiari potest, nisi per ejus sanguinem, qui alterius sanguinem fuderit.

34 ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה--אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה--שכן בתוך בני ישראל

Atque ita emundabitur vestra possessio me commorante vobiscum. Ego enim sum Dominus qui habito inter filios Israël.