במדבר 24

1 וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו

And when Balaam saw that it was good in the eyes of Yahweh to bless Israel, he went not as at other times to invoke enchantments, —but set towards the desert, his face.

2 וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים

So Balaam lifted up his eyes and saw Israel, dwelling, according to his tribes, —then came upon him the Spirit of God;

3 וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין

and he took up his parable, and said, —The oracle of Balaam, son of Beor, Yea the oracle of the man, of opened eye;

4 נאם--שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים

The oracle of one hearing sayings of GOD, Who the sight of the Almighty, receiveth in vision, Who falleth down but hath unveiled eyes: —

5 מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל

How pleasing are thy tents, O Jacob, —Thy habitations, O Israel:

6 כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי מים

Like ravines extended, Like gardens by a river, —Like aloe-trees Yahweh hath planted, Like cedars by waters:

7 יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו

He poureth forth water from his buckets, And, his seed, is among many waters, —And taller than Agag is his King, And exalted is his kingdom.

8 אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם--וחציו ימחץ

GOD having brought him forth out of Egypt, The very horns of the buffalo, are his, —He eateth up nations that assail him And the bones of them, he breaketh And the loins of him, he crusheth:

9 כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור

He hath knelt—hath lain down, Like a strong lion, yea like a lioness, Who shall rouse him up? Such as bless thee are each one blessed, But, such, as curse thee, are each one cursed.

10 ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים

Then kindled the anger of Balak against Balaam, and he smote together his hands, —and Balak said unto Balaam—To revile my foes, I called thee, And lo! thou hast kept on blessing, these three times.

11 ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד

Now, therefore, flee thou unto thy place, —I said, I will, highly honour, thee; but lo! Yahweh hath kept thee back from honour.

12 ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי--דברתי לאמר

And Balaam said unto Balak, —Was it not so that even unto thy messengers whom thou didst send unto me, I spake saying-

13 אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב--לא אוכל לעבר את פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר יהוה אתו אדבר

Though Balak would give me his house full of silver and gold, yet could I not go beyond the bidding of Yahweh, to, do good or ill, out of my own heart, —what Yahweh shall speak, that, must I speak?

14 ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים

Now, therefore, behold me! going to my own people, —Come now! let me advise thee, what this people shall do unto thy people in the after-part of the days.

15 וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין

So he took up his parable and said, —The oracle of Balaam, son of Beor, Yea the oracle of the man, of opened eye;

16 נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים

The oracle of one hearing sayings of GOD, And knowing the knowledge of the Most High, —Who the sight of the Almighty, receiveth in vision, Who falleth down but hath unveiled eyes: —

17 אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת

I see One, who is not now, I observe One, who is not nigh, —There hath marched forth a Star out of Jacob. And arisen a Sceptre out of Israel, That hath dishonoured the beard of Moab, Yea the crown of the head of all the tumultuous;

18 והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר--איביו וישראל עשה חיל

So Edom hath become a possession, Yea a possession is Seir to his foes, —But, Israel, is doing valiantly;

19 וירד מיעקב והאביד שריד מעיר

Yea One wieldeth dominion out of Jacob, —Who hath destroyed the remnant out of the fortress.

20 וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד

And, when he saw Amalek, he took up, his parable, and said—The beginning of nations, —Amalek, But his latter end is even to perish.

21 וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך

And when he saw the Kenite, he took up his parable, and said, —Enduring thy dwelling-place, Set thou then in the crag, thy nest;

22 כי אם יהיה לבער קין--עד מה אשור תשבך

Yet shall it be for destruction, O Kain, —How long shall Assyria hold thee captive?

23 וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל

And he took up his parable, and said, —Alas who shall survive its fulfillment by GOD;

24 וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אבד

When, ships, [come] from the coast of the isles, And humble Assyria, and humble the Hebrew, —And he too, is even to perish?

25 ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם בלק הלך לדרכו

Then Balaam arose, and went and returned unto his place, —and, Balak also, went his way.