במדבר 11
| ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה | 1 |
Now the people complained about their troubles as Yahweh listened. Yahweh heard the people and became angry. Fire from Yahweh burned among them and consumed some of the camp on its edges.
| ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל יהוה ותשקע האש | 2 |
Then people called out to Moses, so Moses prayed to Yahweh, and the fire stopped.
| ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה | 3 |
That place was named Taberah, because Yahweh's fire burned among them.
| והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר | 4 |
Some foreign people began to camp with Israel's descendants. They wanted better food to eat. Then the people of Israel began to weep and say, “Who will give us meat to eat?
| זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים | 5 |
We remember the fish that we ate freely in Egypt, the cucumbers, the melons, the leeks, the onions, and the garlic.
| ועתה נפשנו יבשה אין כל--בלתי אל המן עינינו | 6 |
Now our appetite is gone, because all we can see is this manna.”
| והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח | 7 |
Manna was like coriander seed. It looked like resin.
| שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן | 8 |
The people walked around and gathered it. They ground it in mills, beat it in mortars, boiled it in pots, and made it into cakes. It tasted like fresh olive oil.
| וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו | 9 |
When the dew fell on the camp in the night, the manna also fell.
| וישמע משה את העם בכה למשפחתיו--איש לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה רע | 10 |
Moses heard the people weeping in their families, and every man was at the entrance to his tent. Yahweh was very angry, and in Moses' eyes their complaining was wrong.
| ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה--עלי | 11 |
Moses said to Yahweh, “Why have you treated your servant so badly? Why are you not pleased with me? You make me carry the load of all these people.
| האנכי הריתי את כל העם הזה--אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו | 12 |
Did I conceive all these people? Have I given them birth so that you should say to me, 'Carry them closely to your chest as a father carries a baby?' Should I carry them to the land that you swore to their ancestors to give them?
| מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה | 13 |
Where can I find meat to give to all this people? They are weeping in front of me and are saying, 'Give us meat to eat.'
| לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני | 14 |
I cannot bear all these people alone. They are too much for me.
| ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג--אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי | 15 |
Since you are treating me this way, kill me now—if I find favor in your eyes—do not let me see my misery.”
| ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך | 16 |
Yahweh said to Moses, “Bring to me seventy of Israel's elders. Be sure that they are elders and officers of the people. Bring them to the tent of meeting to stand there with you.
| וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך | 17 |
I will come down and talk with you there. I will take some of the Spirit that is on you and put it on them. They will bear the burden of the people with you. You will not have to bear it alone.
| ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר--כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם | 18 |
Say to the people, 'Consecrate yourselves, for tomorrow and you will indeed eat meat, for you have wept and Yahweh has heard. You said, “Who will give us meat to eat? It was good for us in Egypt.” Therefore Yahweh will give you meat, and you will eat it.
| לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום | 19 |
You will not eat meat for only one day, two days, five days, ten days, or twenty days,
| עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים | 20 |
but you will eat meat for a whole month until it comes out of your nostrils. It will disgust you because you have rejected Yahweh, who is among you. You have wept before him. You said, “Why did we leave Egypt?”'”
| ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים | 21 |
Then Moses said, “I am with 600,000 people, and you have said, 'I will give them meat to eat for a whole month.'
| הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם | 22 |
Should we kill flocks and herds to satisfy them? Should we catch all the fish in the sea to satisfy them?”
| ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא | 23 |
Yahweh said to Moses, “Is my hand short? Now you will see whether or not my word is true.”
| ויצא משה--וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל | 24 |
Moses went out and told the people Yahweh's words. He gathered seventy of the people's elders and positioned them around the tent.
| וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו | 25 |
Yahweh came down in the cloud and spoke to Moses. Yahweh took some of the Spirit that was on Moses and put it on the seventy elders. When the Spirit rested on them, they prophesied, but only on that occasion and not again.
| וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה | 26 |
Two men remained in the camp, named Eldad and Medad. The Spirit also rested on them. Their names were written on the list, but they had not gone out to the tent. Nevertheless, they prophesied in the camp.
| וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה | 27 |
A young man in the camp ran and told Moses, “Eldad and Medad are prophesying in the camp.”
| ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו--ויאמר אדני משה כלאם | 28 |
Joshua son of Nun, Moses' assistant, one of his chosen men, said to Moses, “My master Moses, stop them.”
| ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים--כי יתן יהוה את רוחו עליהם | 29 |
Moses said to him, “Are you jealous for my sake? I wish that all of Yahweh's people were prophets and that he would put his Spirit on them all!”
| ויאסף משה אל המחנה--הוא וזקני ישראל | 30 |
Then Moses and the elders of Israel went back to the camp.
| ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה--וכאמתים על פני הארץ | 31 |
Then a wind came from Yahweh and brought quail from the sea. They fell near the camp, about a day's journey on one side and a day's journey on the other side. The quail surrounded the camp about two cubits above the ground.
| ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו--הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה | 32 |
The people were busy gathering quail all that day, all the night, and all the next day. No one gathered less than ten homers of quail. They shared the quail all through the camp.
| הבשר עודנו בין שניהם--טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד | 33 |
While the meat was still between their teeth, while they were chewing it, Yahweh became angry at them. He attacked the people with a very great disease.
| ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים | 34 |
That place was named Kibroth Hattaavah, because there they buried the people who had craved meat.
| מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות | 35 |
From Kibroth Hattaavah the people traveled to Hazeroth, where they stayed.
